חבורת המשולשים

שנים שחשבתי על סיפור, כיום אני בת 13 שנים. לא מעט ולא הרבה, מכובד.
לפני שנים כל יום יצאתי החוצה והסתכלתי על הנוף, ניסיתי לכתוב סיפור אך התשוקה ברחה מאצבעותיי ההשתוקקו למסע חדש ומרתק על דף נייר.
ישבתי על ספסל קטן בחצר כשאני סורקת כל תזוזה וכל דממה, החיים נראו לי כל כך פשוטים ומבולגנים באותו הרגע. גילי היה רק 8 וכבר השתוקקתי לחופש, הוא היה נראה יפה מאד בין צלי העצים ביערות הצפון.
ניסיתי מאד למצוא השראה לסיפוריי שנהגתי לכתוב לעיתים כה רחוקות בגלל מחסור מחשבות ורעיונות להם.
לפתע, יצאה מן היער דמות לא מוכרת ולא הגיונית.
זה כל כך סיקרן אותי, אך פחדתי. קמתי מן הדשא היבש של יוני והחלתי להתקדם כמה מטרים לעבר היער, לעבר הדמות.
היא הייתה כמו צל כחול המתנוסס אל על ובחזרה למטה, נראתה היא כמשולש מוזר המשדר לחישות.
מצמצתי כמה פעמים רק כדי לוודא שאיני נרדמתי על הדשא, אך למרבה המזל או הצער איננו היה זה חלום.
"מי אתה?", שאלתי תוך כדי מנגבת את ידיי המזיעות והמפוחדות במכנסי הקצר.
"סי-זר", ענתה הדמות.
"קוראים לך סיזר?"
"נו. סי-זר. סי-פור"
"סיפור? יש לך רעיון לסיפור?"
הנהנה הדמות ברצון וכמו סימנה לי לבוא אחריה בשביל היער.
לא רציתי לבוא אחריה, פחדתי ממנה, אבל סיקרן אותי העולם והמתנה ששלח לי.
"לאן הולכים משולש?"
"הול-כים ל- מקו-ם מ-סת-ורי"
"איזה מקום מסתורי?"
"אי-ן י-ות-ר שאל-ות"
הנהנתי ברצון ונתתי למשלוש להוביל אותי.
תוך מספר דקות הגענו למקום מסתורי כפי שאמר המשולש, הוא היה נראה כמו קרחת יער ומסביב לה משולשים נוספים בכל מיני צבעים מסתוריים.
"מה זה סיזר?, מי כל אלה?"
"זה סי-פור ש-תוכ-לי ל-יצו-ר בדמ-יו-ן של-ך"
"אבל מי אתה? מאיפה הופעת?"
לדמות הופיעו שיניים מחייכות, היא גדלה לאט לאט והפכה לסוג של ילד עם עור כחול.
הוא היה ילד יפה, נראה כבן 13.
"היי העלמה אספן, קוראים לי סיזר שלומינקו. ברוכה הבאה"
נפערו עיניי ורציתי לברוח. רגליי היו מרותקות למקום ולא איפשרו לי לעשות את הפעולה שכה רציתי באותם רגעים.
"אנחנו יודעים שאת פוחדת"
"אנחנו?!"
"כן. כולנו פה בדיוק כמוך,
"לא לא, לכם יש צבע עור בוהק וזוהר"
"אנחנו 'המשולשים' אנחנו אוהבים לעזור לאנשים בעולם. הזמנת סיפור, הרי?
"כן.. אבל…"
"אין אבל העלמה אספן. עכשיו תוכלי לכתוב סיפור עלינו"
לאט לאט איבדתי את חושיי והתעלפתי, כשהתעוררתי לא הייתי בקרחת היער יותר. הייתי בחצר הבית על הדשא, כמו קודם.
'איפה המשולשים?' חשבתי לעצמי.
אך למרבה השמחה סוף סוף מצאתי סיפור לכתוב עליו. הוא נקרא 'חבורת המשולשים'.
זכיתי ממנו לשבחות רבות ועד היום אני כל כך שמחה שפגשתי אותם בדמיון שלי או במציאות? איני אדע לעולם.