ירח של מלחמה פרק 16

"יפה יפה" נכנסתי דרך הדלת במבט מתרשם. "שינו פה?" שאלתי בציניות מסתובבת אליו בחיוך.
"מצחיק" אמר והניח את המזוודות בצד.
"איפה אני ישנה?" שאלתי מסתובבת בדירה החדשה שלו.
הרבה יותר גדולה מהקודמת. צבעי שחור ואפור מעטרים את קירותיה ורהיטיה.
"הספה מספיק גדולה" אמר מתקדם אל המטבח ואילו אני גלגלתי עיניים אל גבו.
"תזהרי גברת צעירה" נעצר במקומו וסובב אליי את צדודית פניו.
"ולא מה יקרה?" שאלתי בהתגרות והתקדמתי אל שולחן האוכל הארוך.
מתעלמת מהעובדה ששולחן כזה גדול לבן אדם אחד זה די מוזר.
מתיישבת בקצהו על כיסא מגולף בעיטורים כאלו ואחרים.
"את הולכת על חבל דק ארטי" אמר עוקב אחר כל תנועה שלי.
מרימה את רגליי הנחתי אותן על השולחן שלפני.
מה עובר עליי?
"חשבתי שזה די ברור כבר" עניתי לעצמי בלחישה ונשימתי נעתקה ממני.
"אני במקלחת ראשונה" הודעתי לו וברחתי אל חדר האמבטיה כמו ילדה פחדנית.
טיפשה. טיפשה. טיפשה.
נצמדת אל הדלת הסגורה,עצמתי את עיניי חזק,מקווה שזה חלום ולא באמת ניסיתי לפתות אותו לפני שנייה.
"איזה מטומטמת…" לחשתי לעצמי נופלת ארצה ומניחה את ראשי בין ברכיי.
לוקחת נשימה עמוקה פשטתי את חולצתי,זורקת אותה על הקיר שלפניי בכעס.
לוקחת כמה רגעים לעצמי קמתי על רגליי,מתקדמת אל המראה שמעל כיור השיש השחור.
את לא רצינית. רגע אחד את רוצה ורגע אחר את בורחת כמו ילדה קטנה.
לא פלא שזה מה שהוא חושב עלייך.
תחליטי כבר מה את רוצה!
נושכת את שפתי בחשש סובבתי את ראשי אל הדלת הסגורה.
בבקשה שאני לא אשלם על זה אחר כך.

יוצאת מהמקלחת כשרק מגבת לגופי חיפשתי את דמותו בעיניי.
מייבשת את שיערי במגבת נוספת התמלאתי אכזבה אילמת כשלא מצאתי אותו.
מה חשבת לעצמך? שהוא יחכה לראות אם תמשיכי את מה שהתחלת?
הסתובבתי אל מיטתו ואז זה קרה.
הוא ישב שם. מבטו קודח חור בין עיניי. מרוכז בי כאילו הייתי תופעת טבע שנחשף אליה בפעם הראשונה.
"את יודעת ארטי. אני לא מי יודע מה מחבב אותך" החל לומר והרגשתי כאילו קיבלתי סטירה מצלצלת.
"את ילדה קטנה,הצורת חשיבה שלך לא מפותחת מספיק,הצורת הסתכלות שלך על העולם מחליאה אותי,את מתמודדת עם מצבים באופן די מזוויע והאופן שבו את בוחרת להגיב…גורם לי לצחוק בלגלוג." אמר וקם ממקומו.
נעמד בקו ישר מולי. כמה מטרים מפרידים ביננו.
"אם לא היה לך פרצוף יפה וגוף לא יותר מנחמד אין לי מושג איך היית שורדת בעולם הזה. האופי שלך מרתיע אנשים וגורם להם לחשוב פעמיים לפני שהם מדברים איתך." מתחיל להתקרב אליי הוא המשיך ואמר בכל צעד שעשה. "היו צריכים להביא את הכוחות שלך למישהי אחרת. יותר טובה" מגיע אליי אך לא עוצר הוא החל מקיף אותי בעצלנות. "יותר חכמה. יותר…יפה" תפס קווצת שיער רטובה משיערי והעביר אותה תחת אפו. "יותר נעימה" המשיך בקול קטלני. "את מרתיעה אותי. לא מעוררת בי כלום. האופי שלך מעצבן וקטנוני והקול שלך גורם לי לבחילה" המשיך ואני יישרתי את מבטי קדימה. מסרבת להביט בו ולא אפרוץ בבכי.
ואז אוכיח את טענתו.
"מה יש לך לומר על הדברים שלי?" שאל כשנעמד מולי לבסוף.
הבל פיו על שפתיי וידיו משולבות על חזהו.
מסתכלת עליו במבט חסר הבעה אמרתי בקול צרוד,"אני עייפה" חיוכו עלה ברוב הדרו שניות לאחר מכן.
"את בטח ממש עצבנית עכשיו אה?" שאל צוחק בקול.
"אני מבין שהחלום שחלמת אמש די הפיח בך תקוות שווא. אהבת את זה שאני נוגע בך.סמכת עליי." אמר והפנה אליי את גבו בשעשוע טהור.
תופסת בזרועו סובבתי אותו בחזרה אליי. ידיי נקפצו לאגרופים זועמים.
איך הוא יודע על זה?
"מי נראה לך גרם לזה לקרות?" שאל עונה על שאלתי האילמת.
"אבא שלך הוא חתיכת איש ערמומי ארטי יקרתי" אמר לי ותפס בפניי בחוזקה. מוודא שאני מאזינה ורואה את שפתיו כשדיבר. "הוא גרם לכך שתאכלי את מה שהוא בחר. נכנס לחלומות הכי אסורים שלך." אמר וכשהרגשתי את לבי נופל הוא חייך אליי.
את הצד הזה בו לא ראיתי.
"את חושבת שבאמת רציתי לגעת בך ככה?" שאל ודמעות החלו להתאסף בעיניי.
מחייך אליי הוא שחרר אותי,דוחף אותי אחורנית עד שנצמדתי אל אחד הקירות.
"עזוב אותי" ביקשתי ממנו מהדקת את המגבת לגופי.
"לא" הוא חזר להצמד אליי. לדחוף את מפשעתו אליי וללטף את צווארי בעדינות אסורה.
מכניס את ליבי למצב מסוכן.
"לא משנה מה אומר לך…" הוא מלמל אליי וידו המלטפת ירדה דרומה יותר ויותר בכל שנייה שעברה.
"הגוף שלך יגיב אליי" המשיך וידו נכנסה אל מתחת המגבת.
מרגישה את מגעו בפנים ירכיי. מלטף המקום הכמוס ביותר שלי ומחייך ברצון.
"את כל כך רטובה ארטי" לחש לי כשהחל להניע את ידו. אנחה קטנה יוצאת משפתיי כשעיניי נעצמו בעונג.
זרמים שולחים את ראשי אחורנית.
ידו סוקרת אותי. "די…" מלמלתי רוצה להרביץ לעצמי על דברי.
"תשתקי ארטי" הוא מבקש בתקיפות ומצמיד את שפתיו אליי. נשיקה רטובה ופראית. אחת שעוד תרדוף אותי בלילות.
ידיי רוצות לתפס על צווארו אך הפחד מסירוב משתק אותן.
לשונו מלטפת את לשוני בלהט.
אצבעותיי אוחזות חזק במגבת אך שפתיי משתפות איתו פעולה.
נפתחות,נותנות לו להכנס ולחקור את פי.
"את מפחדת…" מלמל אל שפתיי בחיוך ממזרי וידו החלה להתחכך בי. בהתחלה לאט,בקצב שרק מענג אותי.
אך לאחר מכן במהירות,נוגע בדיוק בנקודה המסויימת וגורם לי להאנח בקול.
פאק עם ההגיון.
ידיי עזבו את המגבת ותפסו בצווארו עד שהיה קרוב אל שפתיי.
נשימותיי המואצות מתנגשות בשפתיו.
"אריאן…" בתחינה חלושה התרכזתי בתחושות שגרם לי.
עוצמת את עיניי ופותחת את שפתיי באנחה אילמת. חשה איך כל עצבי הקטנים מתרכזים למקום אחד ושולחים בי פרץ אורגזמה שהצליח להשאיר אותי חלושה תחת ידיו.
"אני שונאת אותך" לחשתי לו משפילה את ראשי את כתפו בעייפות.
"ארטי" קורא בשמי התעלמתי ממנו כשדמעות החלו לרדת על לחיי.
מעלה את ידו בלטיפה עדינה אל גבי הוא משך אותי לחיבוק.
"אני יודעת. עדיף שלא נדבר על זה" המשכתי אותו ומוסיפה בגיחוך,"לפחות הפעם זה לא היה בכאילו"
"תסתמי את הפה ארטי. את מוציאה את עצמך מטומטמת" אמר לי והרמתי את מבטי אליו בהפתעה.
"מה אי פעם עשיתי לך?" שאלתי לא מאמינה מתגובתו.
הנה,זה חזר,המבט העצבני.
"נכנסת לי לחיים" אמר והתרחק ממני באחת.
אוקיי. אז ככה זה יילך מעכשיו?
הו אני בספק.
"אתה חתיכת בן זונה מעורער!" צעקתי לו כשהסתובב אליי בהפתעה.
"רגע אחד אתה רוצה אותי ורגע אחר נגעל. רגע אחד אתה מראה את זה ורגע אחר…אתה מציג לי את החברה החדשה שלך בה אתה מאוהב עד השמיים!" שואגת לו בכעס טהור הוא גיחך אליי מסובב את ראשו אחורנית אך מחזיר אותו אליי בהבעה שונה יותר,זועמת יותר.
"את באמת כזאת טיפשה אה?" שאל והתאפקתי,באמת שהתאפקתי לא לעצום עיניים.
"ארטי!" הוא קרא ותמך בראשי.
"תפקחי אותן…" הוא ביקש בקול גווע והצמיד את מצחו אל מצחי.
עושה כבקשתו הסתכלתי עליו כולו כאוב ומיוסר.
מחליטה שלא יהיה לי אכפת.
"כל הדברים האלה שאמרתי לך…זה היה רק ניסיון מטומטם להחזיר לך על מה שאת עושה לי" הסביר ועיניו מושפלות.
"האם אי פעם אמרתי לך שאתה מעורר בי בחילה?" שאלתי מעיפה אותו ממני בדחיפה.
"לא. אבל הסתכלת עליי,המון פעמים. היישר אל תוך העיניים. שלך היו מלאות בטוב ואושר אבל שלי…כל פעם שעשית את זה,בהית בי במבט הזה שלך,הרגשתי כאילו את מציגה את כל החסרונות שבי. הסיבות למה לעולם לא אוכל להיות איתך.כל מה שאמרתי…זה מה שגרמתי לעצמי לראות בעיניים שלך." הוא אמר ומבטי היה כעת מבולבל.
"ניסיתי לגרום לך לשנוא אותי" אמר ואני הרמתי את מבטי מעלה.
"אני צריך להיות מאושר מזה שהצלחתי…" מלמל לעצמו ונשך את שפתו כשהסתובב ללכת.
"אני ביליתי לילות שלמים בלחשוב עלייך…לדמיין אותך…לחלום עלייך…" אמרתי בקול מלא ביטחון והתקרבתי אליו.
"ואם הלילה החלטתי שאני הולכת להגשים אותם. זה מה שאני יעשה אריאן." הודעתי לו נעמדת מולו ומסתכלת אל הקיר שמאחורי מיטתו.
"עדיין מחכה…" זמזמתי כשעמד ללא נוע במשך כמה שניות ארוכות מדי.
"למה?" שאל מבולבל והחזרתי את מבטי אליו.
"שתתלוש ממני את המגבת הזאת ותוכיח לי שמה שאני חושבת עלייך הוא נכון ולא מה שאתה גרמת לעצמך לחשוב" עניתי לו וחיוך גדול עלה על שפתיו.
עושה כבקשתי הוא תפס בקצה המגבת ומשך אותה אליו.
נותנת לבד לעשות כבקשתו עמדתי מולו עירומה כביום היוולדתי.
"פאק.." מלמל מופתע כשסקר אותי.
מרגישה חשופה ופגיעה הוא שלח יד אל בטני.