לא חוקית – פרק 8.

פרק 8-נגמר.

היא שמה את ידה בעורפי והתקרבה אליי…
האם אני באמת רוצה לחזור לעבר?
—
"הודי.." אמרתי והורדתי במן חוסר הבנה את ידה מעורפי.
"אתה לא אוהב אותי" אמרה והורידה את עיניה מעיני.
"הודיה…" אמרתי והרמתי עם ידי את סנטרה כדי שתסתכל עליי.
"מה?" אמרה בעצבים ושיחררה את ידי ממנה.
"אני לא רוצה שתביני לא נכון"
"אין מה להבין ליאור, אתה מעדיף להשאיר את העבר בעבר" אמרה והסתכלה עליי לחכות לאישור.
האמת, שבמעמקי הלב.. אין שנייה שאני לא חושב עליה.
אבל מצד שני, אני רוצה להמשיך – אני לא רוצה להיתקע, אני רוצה להיפתח לדברים שלא יכולתי להיפתח כשהייתי איתה.
"ליאור.." אמרה והסיטה אותי ממחשבותיי.
"אה?" אמרתי ויצאתי מהבועה שהייתי בה.
"אני פשוט… אני פשוט חשבתי שלא תזרוק את השנתיים האלה לפח"
"ואם אני סולחת לך, אחרי כל מה שהיה…"
"את אמורה לסלוח לי על מה שהיה?" שאלתי והרמתי קצת את הקול.
"בסה"כ סגרתי את הפלאפון ולא עניתי לך יום שלם" אמרה.
"ושבאתי אלייך הביתה וראיתי אותך עם הבן זונה הזה, מה את חושבת שעבר לי בראש?" הרמתי את קולי.
"אבל לא היה בנינו כלום ואני נשבעת לך שנגמרה לפלאפון שלי הסוללה בלי ששמתי לב, כמה פעמים אני אצטרך להישבע על זה?" שאלה.
"עזבי הודיה" אמרתי.
"מה עזבי מה? לזרוק שנתיים בגלל ריב מטומטם?"
"לא, זה לא רק הריב זה מלא דברים קטנים שנהפכו לדברים גדולים" אמרתי.
"נאמרו מלא דברים, ואני בטוחה שאתה מתחרט וגם אני מתחרטת באמת" אמרה.
"תקשיבי הודיה, אני לא מתחרט על כל מה שהיה בנינו, אני לא מתחרט על כל שנייה שהייתי איתך,
בזכותך, אני יודע המון דברים שלא ידעתי קודם, הראת לי עולם אחר, עולם שרק אני ואת נמצאים בו"
היא רק חייכה חיוך מתוק והזילה דמעה מכל עין.
"אל תבכי" אמרתי וניקיתי את דמעותיה.
"אני לא רוצה לאבד אותך" אמרה והצמידה את המצח שלה אל המצח שלי במטרה להישען עליי.
"את לא תאבדי אותי" אמרתי.
היא המשיכה לבכות וראיתי את הדמעות זולגות על הרצפה.
"אני מבטיח להיות מאחורייך בכל דבר שתבחרי, ואני אקיים תמיד את מה שהבטחתי, אני אשמור עלייך אפילו שאנחנו לא ביחד, תמשיכי הלאה" אמרתי.
"מה שווה לי להמשיך בלעדייך?" אמרה והרימה את ראשה טיפה והסתכלה עמוק בעיני.
לא יכולתי.
הדבר היחידי שקשה לי זה להסתכל להודיה בעיניים כשהיא בוכה אז הזזתי את עיני ממנה.
"למה אתה בורח ממני?"
"אני לא בורח ממך, קשה לי" אמרתי.
"אז למה אתה עושה את זה כ"כ קשה?" שאלה.
היא ניקתה את דמעותיה הסתכלה עליי ונעמדה.
נעמדתי גם אני.
היא הסתכלה עמוק בעיני.
וסיבבה את גופה והלכה.
"הודי" אמרתי ותפסתי את ידה.
היא סיבבה את פניה והסתכלה על היד שלי שתפסה אותה.
'מה?' שאלה.
קירבתי אותה אליי שמתי את ידיי על אוזניה ותפסתי את ראשה שלא תזיז אותו ימינה או שמאלה.
"את הכול בשבילי את מבינה?" אמרתי.
היא רק השתלבה עם הדממה, מסתכלת עמוק בעיני.
הפעם, לא היה לי לאן לברוח.
קירבתי את פניה אליי. חשתי את נשימותיה על שפתיי.
הורדתי את עיני אל שפתיה ובחזרה אל עיניה וככה מהר עברתי מהעניים לשפתיים.
"מה עכשיו?" שאלה ויצא לה קול צרוד בגלל הדמעות שעמדו בגרון.
לא ידעתי אם לנשק אותה או לא.
כי אם אני אנשק אותה זה פשוט יחזיר אותה לעבר והיא תחשוב שאני רוצה לחזור.
ומצד אחד זה נראה לי הדבר הכי נכון לעשות ברגע הזה.
אבל בשבילי הנשיקה שתהיה אם תהיה זאת תהיה מן נשיקת פרידה כזאת.
"עכשיו, כל אחד פונה לדרכו…" אמרתי.
עברו 5 שניות ורק אז היא ענתה…
"בסדר" אמרה וניגבה שוב את דמעותיה.
חיבקתי אותה חזק.
והרגשתי לפי הבטן שהיא ממשיכה לבכות.
האם עשיתי בשכל? מה שבטוח הודיה היא באמת הדבר הכי חשוב לי בחיים.
היא נתנה לי בוסה ענקית ללחי והלכה לכיוון הדלת.
"אני אתקשר אלייך יותר מאוחר" אמרתי.
היא הסתובבה ניקתה דמעותיה וחייכה.
"טוב" אמרה בחיוך.
חייכתי לה בחזרה.
היא יצאה וסגרה את הדלת.
נשכבתי על המיטה.
מה אני עושה? אני רוצה רק לדעת אם זה נכון או לא.
עברו כמה דקות ופתאום נשמעו דפיקות בדלת.
"כן?" אמרתי.
"היי" היא נעמדה שם כ"כ יפה ומחויכת.
"גל?" אמרתי ונעמדתי מהר.
"כן?" אמרה בחיוך סגרה את הדלת ונכנסה.
"התגעגעתי אלייך" אמרה והעבירה את ידה על הלחי שלי.
חייכתי.
היא חיבקה אותי.
"איך אני אוהב את החיוך הזה" אמרתי לה והעברתי את האצבע שלי על שפתיה, ואחר כך עובר ללחי החלקה והנעימה שלה.
"איפה הבנים?" שאלה.
"הלכו לעבוד בטיילת" אמרתי.
"גם הדר וסתיו הלכו איתם" אמרה.
"באמת?"
"כן" אישרה.
התנתקנו מהחיבוק.
והתיישבתי על המיטה, לידי.
'נו מה נסגר אחרי אתמול?' שאלה.
"כלום. דיברתי איתה" אמרתי.
"עם האקסית?" שאלה.
"כן"
"מתי?" שאלה.
"הרגע היא יצאה מפה" אמרתי.
"לא ראיתי אותה" אמרה והורידה את החיוך.
סידרתי עם אצבעותיי את החיוך שלה שוב.
"אל תדאגי, זהו הסיפור ביני לבינה נסגר" אמרתי.
היא השאירה את החיוך והתקרבה אליי.
והתנשקנו.
"מתי נדבר עלינו?" אמרתי.
"לא יודעת" אמרה.
"עד מתי את רוצה להסתיר את זה?" שאלתי.
"אמרתי לך זה קצת קשה, יש מלא דברים שאתה לא יודע עליי" אמרה.
"אז אני מקשיב" אמרתי.
"זה לא בדיוק ככה, אני לא רוצה לספר הכול עכשיו" אמרה.
"אז מתי?" שאלתי.
"לאט לאט, תכיר אותי…" אמרה.
"מקובל" אמרתי.
שיחקתי בשערה.
נשכבתי על המיטה.
והיא שמה את ראשה על הבטן שלי.
היא לא הסתכלה עלי כמובן.
"אתה חושב שזה בסדר?" שאלה.
"מה? אנחנו כאילו?" שאלתי.
"כן"
"כן, אני חושב שזה בסדר, לאהבה אין גיל" אמרתי בחיוך.
היא הרימה את ראשה בשביל להסתכל עליי, התאמצה קצת אבל נתנה לי נשיקה.
פתאום הפלאפון שלי רטט וקיבלתי הודעה, הוצאתי אותו מהכיס וקראתי:
"אחי אנחנו כבר חוזרים עוד שנייה אנחנו ליד המלון" מאת: דניאל.
"מי זה?" שאלה גל.
"הבנים צריכים להגיע כל רגע" אמרתי.
היא קמה מבטני.
"טוב אז אני אלך, ניפגש יותר מאוחר" אמרה וחייכה אליי.
איך החיוך הזה מצליח לכבוש אותי.
קמתי בשביל ללוות אותה לדלת.
היא התקדמה לדלת ואני מאחוריה.
"נשיקה" אמרה.
נתנו נשיקה ארוכה, היא פתחה את הדלת.
"מתה עלייך" אמרה.
"גם אני" אמרתי.
היא חייכה סגרה את הדלת ויצאה.
ו2 דקות אחרי שהיא יצאה, מצאתי את עצמי עדיין עם החיוך המטומטם הזה על הפרצוף.
הלכתי למיטה ונשכבתי עליה, עצמתי את העניים לשתי דקות ונרדמתי בקטנה עד ש…
"ליאור עשינו 1200 שקל" ניכנס דניאל בסערה לחדר וזה מה שבעצם העיר אותי.
קמתי, לא ישנתי ממש רק עצמתי עיניים, ככה לפחות שכנעתי את עצמי.
"הערתי אותך אחי?"אמר דניאל.
"לא נורא" אמרתי וקמתי מהמיטה ונתתי לו כיף.
בן היה מאחוריו.
הסתכלתי עליו חייכתי וחיבקתי אותו.
"תודה אחי" אמרתי לו.
"אין על מה אח שלי" אמר.
דניאל הסתכל מהצד.
הסתכלתי על דניאל.
"אתה ידעת כל הזמן?"
"כן" אמר דניאל בחיוך ופרצוף מצחיק.
הוא הצטרף לחיבוק.
"אני אוהב אתכם אחים שלי" אמר דניאל.
התנתקנו מהחיבוק.
"אני נכנס להתקלח" אמר בן.
"אני אחרייך" אמר דניאל.
"טוב אני אהיה בסוף" אמרתי.
דניאל נשכב על המיטה שלו ובן בינתיים לקח בגדים למקלחת.
הוצאתי את הפלאפון מהכיס ושלחתי הודעה לגל.
"יפה שלי תהיי ב12 בדיוק במתחם של הבריכה, מת עלייך, ליאור"
"איך ידעת שהכול היה סתם סיפור?" שאל דניאל.
"הודיה הייתה פה היום" אמרתי.
"וחזרתם?"
"לא" אמרתי.
"למה אחי?" שאל.
"כי אני לא רוצה לחזור לעבר, קבענו שנינו שממשיכים הלאה" אמרתי.
"אני מקווה שאתה מבין שמה שבן עשה היה בכוונה טובה אחי" אמר דניאל.
"בטח שאני מבין" אמרתי.
הוא חייך אלי ואני חייכתי אליו בחזרה
הוא עצם עיניו וניראה לי שניסה להירדם.
"מה השעה??" צעק בן מהמקלחת.
"11 אחי" אמרתי.
וחשבתי לעצמי וואי איך הזמן טס כשהייתי עם הודיה…
לא שמתי לב בכלל.
בן יצא מהמקלחת.
"דניאל" אמרתי.
"אה?" ענה בקול עייף.
"בן יצא" אמרתי.
דניאל התמתח קם מהמיטה ונכנס למקלחת.
"עכשיו שאנחנו באמת בסדר אתה יכול לספר לי מי הבחורה החדשה?" שאל בן.
"מה?" שאלתי.
"לא ישבת עם סתיו אתמול כמו שאמרת" אמר בן.
"מאיפה אתה יודע?" אמרתי.
"אני יודע הכל" אמר.
"אני אהרוג את הדניאל הזה" אמרתי.
"זה לא דניאל" אמר.
"אז?" שאלתי.
"אחרי שישבתי עם הודיה, ראיתי את סתיו בלובי ודיברתי איתה עלייך והיא לא הבינה מה אני רוצה." אמר בחיוך.
"גל" אמרתי.
"מה גל?" אמר.
"זאת הבחורה שאני יוצא איתה" אמרתי.
"היא מהמלון?" שאל.
"כן" אמרתי.
"אחות של הדר" המשכתי.
"אחות של הדר?" שאל ליתר ביטחון.
"כן" אמרתי.
"אין להדר אחות" אמר בן בחיוך.
"מה זאת אומרת אין אחות? אני אומר לך שהדר הציגה לי אותה בתור אחותה" אמרתי.
"אין לי מושג מה היא הציגה ומה לא, אבל להדר אין אחים" אמר בן.
"מה השעה?" שאלתי את בן.
"11 וחצי אחי"
"סיימתי, ליאור בוא תיכנס" צעק דניאל מהמקלחת.
לקחתי את הבגדים שלי מהארון והלכתי לכיוון המקלחת.
"תבדוק את הנושא הזה" אמר בן שהייתי בדרכי למקלחת.
"בטח" אמרתי ונכנסתי.
מה זאת אומרת שלהדר אין אחות?
אולי זה מה שגל רצתה שאני אגלה לבד?
מצד אחד לא נראה לי, כי מה זה משנה לי אם היא אחות של הדר או לא.
מה היא מסתירה? מה היא מפחדת שאני אגלה?
"נו מה אחי כמה זמן להתקלח?" שאל בן מעבר לדלת.
"מה אכפת לך" צעקתי לו.
וכנראה שבאמת המחשבות השאירו אותי הרבה זמן במקלחת.
יצאתי התלבשתי.
"מה השעה?" זרקתי את השאלה באוויר.
"חמישה ל12 אחי" אמר בן מהמיטה.
"שיט" מלמלתי שמתי בושם והלכתי לכיוון הדלת.
"לאן?" שאל דניאל.
"לראות את גל" אמרתי.
"אל תשכח לברר" אמר בן.
"אל תדאג אחי" אמרתי.
פתחתי את הדלת.
"ותודה דרך אגב" אמרתי לבן.
"אין על מה אחי" אמר בן.
"על מה מדברים?" שאל דניאל.
השארתי את בן שם להסביר לדניאל.
וירדתי לבריכה.
ראיתי אותה שם מרחוק היא ראתה אותי ואז הסתובבה להיות עם הגב אליי.
"גל" אמרתי והתקרבתי.
היא נראתה מוזר.
שמתי את ידי על כתפה…
היא הסתובבה.
"הדר?" אמרתי.
"יש לך הסבר לזה?" והראתה לי את ההודעה ששלחתי לגל.