Ticking clock- הקדמה

היא הגיעה לכיכר הקטנה בדיוק בזמן. שמלתה הארוכה והשחורה התנופפה מאחוריה, חושפת את גרביונים שקופים למחצה, שנצבעו בצבע שחור. מגפיה הארוכים הגיעו כמעט עד לברכיה, והיו שחורים גם הם.
מחשוף מחוך השמלה חשף עצם בריח ארוכה, שהייתה בולטת מעט מהרגיל. עורה היה לבן. עיניה הגדולות והבהירות, שצבען לא זהה, נצצו בפנים החיוורות, זוהרות ביופיין. שיערה הכהה היה אסוף בצמה ארוכה, שהגיעה עד למותניה.
היא חייכה, חיוך שגרם לפניה החיוורות להיראות קצת יותר אנושיות.
כבר ממבט ראשון, היה ברור לצופה המתפעל מיופייה שהיא אינה אנושית לגמרי.
אצבעותיה הארוכות והחיוורות נחו בשלווה בתוך כיסי מעילה העליון. גם הוא היה שחור.
היא הייתה לבושה שחור כולה; אפילו צעיפה היה שחור, נח על כתפיה המכוסות מעיל.
היא המתינה לדבר מה, כי הביטה בשעון היד הקטן והנאה שלה –עשוי ממתכת שחורה גם הוא- מידי פעם, מחייכת עדיין את חיוכה האנושי.
לאחר כמה דקות של המתנה, נשלחה כף ידה הימינית ומיששה תליון בצורת שני מחוגי שעון מתחת לשמלתה. כשנגעה בו, מגעו היה קריר וחלק, למרות שבדרך מוזרה, הוא פעם. בקצב טבעי כמו פעימות ליבה, תקתוק קבוע של שעון.