מכתבים; הקדמה
קיבלתי את המכתב הראשון כשהייתי בת 14.
כך נכתב:
"רוזלין. איזה שם יפה. ואת אכן כוורד. פנייך חיוורות כוורד לבן. שפתייך כוורד אדום. שיערך חום ומשיי כעלי כותרת. קומתך תמירה וגאה כוורד בשיא פריחתו. עינייך ירוקות וכהות כעלים הנוצצים בטל של השעות המאוחרות. צחוקך יפהפה בעודך רצה תחת השמיים כוורד תכלת. קולך רח ומעביר בי צמרמורות, ושתיקתך כקוצים דוקרים."
התרגשתי. על המכתב לא הייתה כתובת שולח, ואפילו לא בול. רק הודקו אליו שלושה וורדים, לבן אדום ותכלת.
למדתי לצפות למכתביו הפואטיים של המעריץ המסתורי שלי.
תגובות (7)
אני מאוד אהבתי ואשמח להמשך
נשמע נחמד, מקווה שתעלי המשך בקרוב
אני מקווה ששישה דברים יקרו:
1. שלא תתאבדי.
2. שתחיי עד אחרי גיל שישים, כמו רוב האנשים בימינו.
3. שתפסיקי לחתוך.
4. שתחיי.
5. שלעולם אל תפרי את ארבעת הכללים הקודמים.
6. שפשוט תמשיכי את הסיפור הזה, כי הוא טוב.
הוציאה לי תמילים מהפה
אני די בטוחה שהקול שלה היה רך ולא רח…
אל תתאבדי! אני יודעת שהחיים האלו לא משהו, בלשון המעטה, אבל תחשבי מה זה יעשה לאנשים שאוהבים אותך!
הסיפור נשמע יפה…
תמשיכי!
אני יעקוב ותמשיכי :)
וואו! הפריע לי רק דבר אחד:
צחוקך יפהפה בעודך רצה תחת כיפת השמיים כוורד תכלת.
את עירבבת פה את הצחוק והריצה; למה הוא התייחס מבין שניהם? האם הוא התייחס במיוחד לרגעים כאשר היא רצה וצוחקת או תמיד כאשר היא צוחקת? בנוסף, לא מובן אם הביטוי "וורד תכלת" מתייחס אליה או אל השמיים ולא אהבתי את הצליל של ורד תכלת. בנוסף, כל הכתיבה שלו עד שם התייחסה אליה, אז אני חושב שהיה מוטב שהיית כותב כך:
כשאת רצה תחת כיפת השמיים את כטיפת טל על ורד תכול.
או משהו כזה. חוץ מזה, אם את לא רוצה בביקורת, את לא חייבת, כי את כותבת נהדר גם בלעדיה ואני ממש לא מישהי שיכולה לכתוב לך ביקורת.