זה שעזב

אז מה אם אני זה שעזב.
–
אז מה אם שאמרת לי שאני אתחרט צחקתי ואמרתי שגם אם קופידון יתערב זה כבר לא יעזור. אז מה אם שהתקשרת בוכה הייתי אדיש ורחוק. זה היה בשבילך שלא יכאב לך שאני כבר לא קרוב.
–
כמה זמן עבר ואת לא פה, לא חלק ממני ומהשגרת חיים שלי אבל עדיין חלק מהלב שלי. בעצם, תמיד תיהי חלק ממנו. את עולה כשקשה ועצוב ושנגמרים הכוחות להילחם על מה שנשאר. את שם עמוק בתוך המחשבות, לחזק, לתת עוד דחיפה, להגיד שהכל יהיה בסדר שאני מלך העולם וששומדבר לא יכול עליי. את בראש ואת כל כך אמיתית ולפעמים שזה הופך אמיתי מידי אני פותח את העיניים הכי חזק שאפשר כדי לברוח מהדימיון.
–
אני זוכר איך ישבנו בשקט את בצד אחד של הספה ואני בצד שני ואני מת לחבק אותך אבל האגו לא נתן אפילו להזיז את הראש לכיוונך. ואנחנו על הספה כמו שני אויבים שרק רוצים שלום נלחמים עם עצמנו כאילו האגו יכול לנצח את כל האהבה והחום. וככה ישבנו ואת הזמן האבוד אף פעם לא הצלחנו להשלים. גם כשניסינו זה תמיד הרגיש מאוחר כאילו מטען התסכול רק גדל ונצבר.
–
עזבתי, ולפעמים אני מתגעגע לחיבוק האמיתי הזה שלך לזה שיכולתי לקבל ונלחמתי שלא כי האגו עשה את שלו. לנשיקה האחרונה שהלכת שהייתה רק כדי להיות בטוח שאני צודק. לדרך שהיית נוגעת ולקול שלך לפני שנעצמות העיניים. אבל בעיקר אני מתגעגע אלייך.
–
לדרך שלנו היו שני שבילים נפרדים, שני שבילים שהיו מאושרים והתאחדו לרגע ומיד התפצלו להמשיך כל אחד בדרך אחרת. אני המשכתי וחלק ממך המשיך איתי.
–
לפעמים בדרך עוברים אנשים שמשאירים סימן כזה שאפילו הזמן לא יוכל למחוק. ולפעמים זה אפילו כיף להרגיש איזה עקצוץ. לדעת שיש אנשים שנגעו כל כך עמוק שהצליחו להשפיע עלייך כל כך הרבה. לדעת שיש אנשים שיעשו הכל בשבילך, הכל בשביל להוציא ממך חיוך אחד קטן כי כל מה שהם רוצים זה לעשות אותך מאושר.
–
אז עזבתי ואז מה אם אני זה שעזב.
–
רציתי רק לגרום לך אושר ואני מקווה שלפחות השארתי אצלך את אותו הסימן.

Or Tubul