מעשה בדגים לחג הפסח – או – כנגד ארבע נשים דיברה התורה

מעשה בדגים לחג הפסח
או
כנגד ארבע נשים דיברה התורה: חכמה, רשעה, תמה ושאינה יודעת לשאול.

חכמה מה היא אומרת:
גפילטע פיש לסדר? אין שום בעייה! אני הולכת לסופר וקונה שלוש צינצנות שימורי דגים של ״הדג המיוחד״. חשוב לזכור לא לקנות בטעות מתוצרת אחרת, כי דודה בלה תמיד מבחינה אם חסר קצת סוכר. אני מסדרת יפה את הקציצות על המגש עם הציור של הדגים שירשתי מדודה רבקה, ומקשטת מסביב בחתיכות גזר וחזרת שקניתי אצל דודו פישר. דודה בלה תמיד מחמיאה לי שכל הקציצות יצאו לי באותה צורה וגודל, לא כמו אצל אסתר שמכינה דגים בצורות אמורפיות שונות, ואי אפשר לאכול אותם, חסר סוכר.

רשעה מה היא אומרת:
מה העבודה הזאת לכם? שאני אכין דגים? מה פתאום? ראשית כל אני מרחמת על הדגים המסכנים ששוחים להם בנחת בבריכה במחלקת הדגים, עד שהקצב השמן, שהסינר שלו נראה כאילו לא כיבסו אותו מאז יציאת מצריים, מוציא אותם מהמים ומוריד להם זפטה איומה על הראש ונותן להם לפרפר עד ש.. בואו לא נכנס לזה. זה דוחה. גם דגים טחונים זה דוחה. יש להם ריח של דגים. והחזרת! לא משנה בתוך כמה שקיות ניילון עוטפים את הקופסא – תמיד, אבל תמיד היא תנזל ותצבע את כל מה שבדרכה בוורוד. לא תודה. אני מוותרת. ולמי בכלל יש מקום לדגים אחרי ביצה קשה, בצל ירוק, חרוסת, קניידלך, כבד קצוץ, כורך ועורך? רק דודה בלה נזכרת בסוף הארוחה, ואז אני משכנעת אותה שמרוב אוכל היא שכחה שאכלה גם דגים. ״אפילו נתת לי מחמאה שהסוכר היה בדיוק בכמות הנכונה״ אני אומרת לה, ואחרי ששתתה ארבע כוסות היא מאמינה לי.
מעשה במאשה מניו יורק, שגם היא נגעלה מהדגים. מה עשתה? נסעה לברוקלין לדלי וקנתה גפילטע פיש מוכן. בבית היא הכניסה את הקציצות לסיר, הוסיפה חתיכות גזר ובצל, פלפל שחור וסוכר ובישלה שלוש שעות. כשהגישה לבעלה משה בליל הסדר הוא טעם ואמר ״הדגים שסוניה קנתה בדלי בברוקלין יותר טעימים מאלה שלך״ כל המסובין התחילו לתת עצות ״חסר מלח״, ״לא מלח, פלפל חריף״ ״קטשופ!״ צעק ילד בן חמש בקצה השולחן. הוא הגיש את צלחתו וביקש: "אפשר לקבל גפילטע פיש? אבל בלי הקציצות בבקשה!״. מאז, אצל מאשה בסדר התפריט נטול דגים ואת הביצה הקשה מגישים עם קטשופ.

תמה מה היא אומרת:
מה הבעייה להכין גפילטע פיש? זה כמו קציצות מבשר. קניתי דגים טחונים. אשדרג קצת את המתכון, מה כבר יכול להיות? גזר וסוכר? מה זה ממתק? עוגיות דגים? אני אוסיף פלפל חריף, כמון, כורכום. אבשל ברוטב עגבניות עם בצל,כוסברה וסלרי. נשאר רק לנגב את הרוטב עם חלה טריה ולהתענג. טוב, נסתפק במצה יבשה בליל הסדר.
מעשה בפייגלה שהתכוננה לסעודת ליל הסדר בלודז׳. ״רוץ והבא לי דג שמן מן הנהר״ פקדה פייגלה על בעלה אברום. בינתיים, כשחיכתה לדג התבוננה במתכון של סבתה, סבתא רחל. קילו דגים טחונים, פלפלים חריפים, כוסברה, סלרי, שום, מלח וכורכום. פייגלה נאנחה. מניין אקח את המצרכים הללו, הרי המזווה ריק. באישון ליל, פייגלה התגנבה לחלקת האדמה של הפריץ. כל מה שמצאה היו כמה גזרים ובצל. "אצטרך להסתפק בזה" חשבה לעצמה. ואכן, אברום הביא דג שמן וטעים ופייגלה טחנה אותו והוסיפה מה שיש. קצת גזר ובצל וכפית סוכר וקצת פלפל שחור שמצאה בארון. וכך נולד הגפילטע פיש הפולני הראשון.

ושאינה יודעת לשאול:
אין לי מושג איך מכינים גפילטע פיש, אבל אין לי ברירה, כי דודה בלה לא תהייה מוכנה לאכול את האפיקומן לפני שאכלה את מנת הדגים המסורתית, עם הרבה סוכר. אף אחת מחברותי לא מוכנה לגעת בדגים, והעוזרת שלי התימניה התפקעה מצחוק כשביקשתי ממנה להכין דגים מתוקים. מה עושים עם בעייה כזאת?
מעשה באורית שהתקשרה לאמה לקראת ליל הסדר.
״יש לך את המתכון לגפילטע פיש?״
״תבואי אלי ואלמד אותך, כמו שלמדתי אצל סבתא שרה. היא היתה ממוצא רוסי והדגים שלה היו נהדרים… רק היה צריך להוסיף קצת סוכר.״
אכן זאת הדרך ללמוד להכין מתכון מסורתי. אצל אמא זמירה במטבח. כמו שנאמר: והגדת לבנך ביום ההוא. ואם הדגים יוצאים טעימים ומכינים גם חזרת – הרי זה משובח.

מתכון לגפילטע פיש בסגנון רוסי של סבתא שרה
(משודרג ע"י זמירה לסגנון פולני)

לקציצות:
1 קילו דגים טחונים
4 ביצים (שלמות)
3.5 כפיות סוכר (מחוקות)
2.5 כפיות מלח (מחוקות)
4 בצלים מטוגנים קלות
1 פרוסת חלה רטובה וסחוטה (בפסח להחליף במצה)
קמח מצה כמה שנכנס לעיצוב העיסה
פלפל שחור טחון

לציר דגים (רוטב):
בסיר רחב
3-4 ס"מ מים
1 כפית מלח
1 כפית סוכר
2 בצלים פרוסים
2-3 גזרים פרוסים לעיגולים
פלפל שחור טחון

אופן ההכנה:
לערבב את כל החומרים לקציצות ולחלק לקציצות שטוחות. להרתיח את המים עם כל המרכיבים לציר. כשהמים רותחים להוציא בכף מחוררת את רוב הגזר והבצל ולהניח במים את הקציצות. להחזיר לסיר את הבצל והגזר. לבשל על אש קטנה 3 שעות. להוציא מהסיר לאחר הקירור ולקשט כל קציצה עם עיגול גזר מהציר. להגיש קר עם חזרת חריפה עד דמעות. כמו שנאמר: ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ויבכו מאוד.

טיפ של זמירה להכנה החזרת: רצוי ללבוש משקפי שחייה כשטוחנים את החזרת. יעיל מאוד נגד הדמעות, לא לוותר אפילו אם הבת שלך ובעלך עומדים בצד ומתפקעים מצחוק.
ועוד טיפ קטן מזמירה: העיקר הם לא הדגים, ולא חכמים ורשעים, אלא המסובים.
מעשה במשפחת ארז שישבה בליל הסדר לספר ביציאת מצרים. זכר לעבודה הקשה של אבותינו וזכר לסבתא שרה וסבתא רחל שעבדו בפרך להכין את הדגים בחגים רבים בעבר, זכר לדודה בלה שהוסיפה סוכר לעוד הרבה מאכלים פולניים, זכר לדודה רבקה שבזכות הכלים שלה גם היא בין המסובין, וזכר למסורת שמביאה אותנו בכל שנה לשיר את כל השירים בהגדה עד חצי הלילה. על אחת כמה וכמה, מי שלא שר את 'אחד מי יודע' עד הסוף, לא מקבל אפיקומן.

חג שמח!