קדושה~פרק 2

צחקוקים נשיים בקעו מהיער,
וגם הרבה צעקות מדומות ורחשי ריצה.
"אה!" עוד צווחה ואז צחקוק מתגלגל ונפילה ארצה,
"אוי אנדרו," היא חייכה אליו את חיוכה המתוק,
"שובר לבבות קטן שלי." היא צחקקה שוב ודחפה אותו מעליה,
"אהמ!" כיחכוך רועם נשמע ומבטם נפנה אל המשרת הסמוק שעמד מעליהם,
הם נעמדו במהירות והברישו את העלים מבגדיהם כאילו נתפסו בפשע חמור ביותר.
"המלך מבקש אותך לחדרו." אנדרו הנהן ברצינות תהומית ופנה להיפרד מהמאהבת שלו,
אחת מיני רבות.
הוא נשק על לחייה כאילו הייתה זרה ונפנה משם אל חדרו,
המשרת שלף מכיסו קופסא קטנה והושיט אותה לנערה היפה,
היא פתחה אותה בזהירות ובתוכה הייתה מונחת לתפארת שרשרת קטנה עשויה כסף ובמרכזה תליון בצורת לב קטן ונפוח, היא חייכה וסגרה את הקופסה,
זאת הייתה מתנתו של אנדרו לכל המאהבות שלו כדי שלא יעלבו ממנו מפני שלא ייפגשו יותר לעולם.
***
בסערה מנופפת גלימות נכנס אנדרו לחדרו של אביו וסגר אחריו את הדלת,
"קראת לי אבי?" זאת הייתה שאלה רטורית,
המלך ששכב במיטתו הנהן,
"בוא, שב לצידי." למרות שהמלך לא היה חולה הוא העדיף לבלות את רוב יומו במיטתו,
כמו כל אלמן זקן אחר.
"בעוד שעות מספר תגיע המשלחת עם עוברי החוק שצריכים להשפט,"
המלך עצם את עיניו ונאנח,
"אני רוצה שתחליף אותי ותקבע את עונשו של כל אחד ואחד,
ג'ורג' יהיה איתך ויסביר לך מה כל אחד ואחד מהם עשה ויגיד לך מה העונש המקובל,
אבל יש לך רשות לבחור את העונש בעצמך."
אנדרו חייך את חיוכו היפה,
הוא היה כ"כ יפה,
יפה עד כאב,
לא פלא שיש לו עודף מאהבות.
אבל כמו כל אדם אחר זה לא מה שהוא רצה לקוות.