בין ערב וליל
בין ערב וליל יש שעה מיוחד,
קטנה בודדה ומעט נחרדת.
אנשים בשעה זאת לא הולכים לישון,
אלא סתם מביטים דרך החלון.
לפעמים בשעה זאת מנגנים צרצרים,
מנגינה נעימה שחודרת אל הלב מבפנים.
אני משעינה את ראשי על החלון ומקשיבה,
כל החושים בפעולה.
ריח של המאפיה שעוד דקה נסגרת,
המראה של האוהבים הנלהבים,
ואפילו צלילי הצרצרים הנפלאים,
שממשיכים לחדור אל ליבי.
ממש לאט כמו צב,
עיניי נעצמות,
השעה הזאת בין הערב והלילה
כמעט נגמרת עוד כמה דקות
והנה הזוגות הולכים הביתה,המאפיה נסגרת
והצרצרים דוממים.
עיניי נעצמות לאט לאט והלילה בא,
מוחק את כל השעה היפה שהייתה
ואת הרגשות המוזרות שצצות כל יום
באותו מקום בשעה הזאת.
תגובות (5)
אהבתי מאוד את הרעיון הבסיסי (דומה מאוד לשיר שפרסמתי כאן בעצמי – "בין הלילות"), אם כי לדעתי יועיל לך ביותר לעבור על טעויות דקדוק ואיות, וכן לשים לב לקצב של השיר (לדוגמה: המעבר משורה שש לשבע צורם במיוחד).
זה ממש יפה בעיניי כי זה עורר בי את אותה תחושה מוזרה שאני חושבת שהייתה קיימת בי עוד לפני, משהו מהילדות שקשור גם לאיך שמנורות נראות כמו ירח או משהו מוזר בחושך ואיך יתושים רוקדים מסביב זה ודברים אשכרה חיים בלילה כמו אנשים. עזבי אני מוזרה אבל אהבתי, אולי כי אני משוחדת ואולי כי זה באמת פאקינ טוב
תודה לשתיכן ואוליב או איך שלא קוראים לך אני מבינה :)
את מקסימה. מלאך ספיר.
שיר ממש יפה, הוא מעורר אצלי תחושת נוסטלגיה קסומה. אני זוכרת איך פעם הייתי מביטה מן החלון שבחדר בבית הקודם שלי, משקיפה על כפר שהיה ליד. בלילה הוא נראה כמו בריכה של אורות, השתקפויות של כוכבי הלילה.
רק השורה האחרונה הפריעה לי, לא שהיא לא יפה, רק אני באופן אישי (כל אחד והטעם שלו) הייתי משנה את זה ל-"באותה השעה, באותו המקום". זה שפוט גם מתחרז יותר טוב, אל תקחי את זה כביקורת כי זה לא.