קטע שכתבתי, עוד ניסיוני לסיפור שלי ^^

ניר החליט לפתע לקום על רגליו. מרקוס הסתכל עליו מלמטה ועקב אחריו כשהוא בא והתיישב על הכסא מול הפסנתר השחור והגדול שבחדר.
הוא ניגן תו אחד. "אתה תופתע לגלות," הוא הוסיף לנגן עוד כמה תווים נוספים. "עד כמה מוזיקה יכולה לעודד במצבים כאלה."
הוא התחיל לנגן מנגינה רגועה ונעימה באלגנטיות.
"מה אתה עושה?" שאל מרקוס בבלבול.
"מנסה להוציא אותך מהדיכאון הזה." הוא השיב אליו בחיוך. "בוא." הוא פינה לו מקום על כסא הפסנתר.
מרקוס התיישב לידו רק בגלל שהעריך את הניסיון שלו, שלדעתו היה חסר סיכוי. מפגש מחודש עם עבר כואב הוא משהו שקשה לשכוח ממנו בכזאת מהירות.
ניר התחיל לטפח את המנגינה שיצר עם שירה. מרקוס לא הופתע מהקול הנעים שלו. הוא כבר שמע אותו כשניר החליט לעלות על הבמה ולנגן בגיטרה, אבל הפעם, משהו בתוכו רטט מהתרגשות.

"One night at a time

with one thing on my mind

I'm driving pass your house once again

And praying that I'll see your face again

this is not a love song"

ניר הפסיק את הנגינה. "בחירה גרועה של שיר, לא הספקתי ללמוד הכל בעל פה." הוא התחיל לנגן מנגינה אקראית שתפר את השקט שנוצר.
"זה היה טוב." אמר מרקוס. "אני אהבתי את זה." הוא חייך.
ניר חייך אליו בחזרה. "גרמתי לך לחייך." הוא אמר בגאווה.
"זה ממש מוזר, אני לא מחייך בקלות מדברים כאלה."
"אולי זה בגלל החברה." ניר העלה רעיון שהשתיק את שניהם לפתע. הוא מיהר לומר עוד משהו כדי לשבור את השתיקה הנוספת. "אני מבין שמה שקרה לך הוא לא נעים, ולא קרה כפי שתכננת שיקרה, אבל… העבר נשאר בעבר, ואתה צריך לחיות את ההווה. זה מה שאני עושה."
"ומה אם העבר שלך רודף אותך? אז הוא הופך להווה."
"תהפוך אותו לעבר שוב." ניר אמר. "תתחיל משהו חדש." הוא הרים את ראשו אליו. שניהם מצאו את עצמם מביטים זה לזה בעיניים מבלי לזוז. "אתה רוצה להתחיל משהו חדש?"
"כן."
"גם אני."
הוא חיכה רגע, לפני שתפס אומץ והתקרב אליו יותר. מרקוס הופתע להרגיש את שפתיו של ניר נוגעות בשלו. הרטט שהרגיש בליבו לא פסק, הוא גבר עוד יותר. הוא הרגיש טוב, בפעם הראשונה מזה זמן רב. הוא תפס את ידו של ניר, והרגיש שהוא מחייך מתחת לנשיקה שלהם.