הדיבוק האחרון
השעה 23:20 , יום שלישי 24 2015 למרס
זוהי כנראה הרשומה האחרונה שלי, אני מרגיש שהלילה זה יקרה.
אני מרגיש נוכחות.
קבור עמוק בתוך הצללים, עטוף בתלית.
אף אחד לא יכול לעזור.
הדרשה לא עזרה אתמול, הם מתחזקים.
עיניי האדומות פקוחות לרווחה ומלאות אימה.
זה מתחיל, הם באים בשבילי והנפש לא מספיק חזקה להתנגד
אף אחד לא יכול לעזור, אני לבד.
לבד באפילה.
האור לא נדלק והנרות נכבים כל פעם שאני מנסה להדליק אותם ביד רועדת.
גשם בחוץ וסערה בפנים, בגוף, בלב, בנפש.
כבר שבועות שלא הייתה לי שינה טובה, אני מוטרד, מוטרד מאוד
מהמצב ההפשי שלי.
אני מפחד.
מקווה שהסוד האפל שלי יתגלה לכם אחרי שהם יקחו אותי.
אין לי עם מי לחלוק אותו, יחשבו שאני מטורף.
אף אחד לא מאמין לי
ראיתי את זה, חשתי את זה בכל הגוף, זה אמיתי.
אני נרדף.
אף אחד לא חווה פחד כזה, לא משהו שדומה לזה.
הקור, הצינה חודרת מבעד לחריצים.
הם כאן.
אני לא יודע עוד כמה זמן נותר לי לכתוב.
הנה זה מתחיחללחלעח
,!אצ ןוילמת ןב :רמא ,םתה אטמ יכ
.קפנ היל ורקד ןויכו ,!אצ ןוילמת ןב
ןוכל תיאד המ לכ וליאש :ןוהל רמא לזא
לכ לוקשל היזנגל והנילייעו .לאשימל
הולקש ,ארגיא אוהה וחכשא .ועבד
.הוערקו
תגובות (0)