אני לא אשמה בהכול (אשמח לתגובות וביקורות)

לא קל לשבת בכלא במשך שנה שלמה בידיעה שיש לך עוד חמש שנים שם.
מקום כל כך גרוע ונורא מתעללים בנו האסירים נפשית ופיזית.
אני חושבת שהמקום הזה יותר גרוע מגיהנום.
אני כל כך מתאפקת בארוחת ערב לא לקחת את הסכין שאני חותכת בו את ארוחתי ולחתוך איתו את צווארי.
אבל יוצר קשה מכול,זה התסכול התסכול על זה שאתה יושב שש שנים בכלא עד המשפט הבא שלך שבו יחליטו אם אני אשמה או לא.
אבל אני לא אשמה,באמת תאמינו לי.
אני יודעת שכולם אומרים את זה אבל זה באמת נכון לגבי.
לא שדדתי אף חנות,או רצחתע אף אחד בכול חיי.
פשוט הייתי במקום הלא נכון בזמן הלא נכון.
הצליחו להפיל עליי תיק שלם של רציחה וגניבה.
אבל האנשים שמכירים אותי מבפנים יודעים שאני לא מסוגלת להרוג זבוב.
כסף ברוך ה' לא היה חסר לי במלאי.
הם כולן מתרצים את זה בתור סיבה פסיכולוגית אבל זה לא נכון
הם חושבים שאני כל כך אהבתי לראות את הדם של האנשים שלכאורה רצחתי ובגלל זה לא הצלחתי להפסיק.
אבל זה באמת לא נכון,אני כל כך מתאפקת שלא לצרוח ולאבד את עצמי במקום חשוך אל הזה.
אבל הדבר שהכי מחזיק אותי זה הוא.
אני מסתכלת עליו בכל יום מדיו כחולים כהים ומדגישים כל כך יפה עיניו האפורות.
אבל לצערי הרב אהבתי אליו לא יכלה להיות.
הוא היה השוטר שהביא אותי לבית הכלא הזה,זה שבגללו אני כאן עכשיו.
ואני ממש לא יודעת מה קורא לי כי מהפעם הראשונה שראיתי אותו הרגשתי ככה.
ואני חושבת שגם הוא מרגיש ככה כלפיי.
אבל שנינו יודעים שזה לא יקרה לא משנה כמה הוא ירצה את זה או אני.
הוא הסוהר שלי ואני האסירה הפושעת.תזאת המציאות שלנו וזה לא יכול להשתנות.