כבודך במקומו מונח, שייקספיר.

להיות או לא להיות, שייקספיר אמר שזו השאלה. כבודו של שייקספיר במקומו מונח…
אך האם יש טעם לשאול את השאלה הזו בכלל?
ומדוע חיינו עד עכשיו אם לחיינו יש לשים קץ?
הרי אנחנו כבר פה. ואולי אנחנו קובעים בכלל למה?
כמספר השאלות כך מספר התשובות.
ולעומת זאת, לפעמים יש את הרגעים הקטנים והמיוחדים האלה שאתה מרגיש שזה, זה משמעות החיים.
אתה רואה את זה בזוג נערים צעיר, ההולך יד ביד ברחוב.
גם במבטה של האישה הזקנה על הספסל.
גם ברגעים האלה באוטובוס, שאתה מבין שאתה בין כל האנשים האלה ולכולכם גורל משותף.
אתם לא זרים. כולכם נעים על הגלים בסינרגיה אחד לשני ולטבע.
זה בשניה האחת יותר מדי שבה את מביטה בעצמך במראה ורואה את עצמך מבחוץ.
זה ברגע שאת שומעת את המוזיקה הזאת, שנעה בהנאה בוורידים.
שמרטיטה לך את הלב, ששולחת גלים של קצב בכל הגוף.
זה ברגע שבו את כותבת במרץ חיבור באנגלית, כאילו כל העולם עומד עכשיו על הבדיחות הציניות שהכנסת לשם, והנפש מתפוצצת מהנאה ויוצאת מהגוף ומעיפה קרניים של שמחה לכל עבר.
באוזני הרבה אנשים גוללתי את התיאוריה שלי-תיאוריית הגלים. כמו במוזיקה,
הדברים האלה גורמים לי לרטט גבוה, לגל גבוה, שמעיף אותי לשמיים ונותן לי להרגיש את חמימות השמש הנעימה, המטהרת.
ולעומת זאת, יש את הרגעים האלה, שאנחנו לא מרגישים את השמש.
הקרניים מתחבאות מאחורי הבניינים, ואנחנו, וכל אחד לבד, בין ארבעה קירות לבנים, חיוורים, קרים, חונקים. בנוסף לכליאה העצמית במיטה, תחת ערימת השמיכות והכרית שסופגת את כל הנזלת.
כן, זה קורה ואין טעם להתעלם מזה. זה מאוד מסוכן להתייחס לזה בשלב זה, כיוון שאני על הגל הגבוה עכשיו. אבל אני במצב רוח הרפתקני-להסתכל לגל בעיניים. להגיד לו, אתה יכול לרדת עכשיו.
אני אשרוד את הנחיתה. אני אהנה מהתחתית, מהאספלט המדמם, ואשקע בה. אתן למקום הזה פורקן.
אבל גם אם הייתי רוצה לשקוע עכשיו כמו אז, ולהישאר שם לעד, זה לא יקרה. אני כבר לא הבן אדם הזה יותר. במוקדם או במאוחר, אני אשכח שאני שם. החיים ימשיכו והשמש תחמם ואני אלך על הדשא ואצפה במכוניות עוברות, כולם אנשים זרים שלנו גורל משותף-
ואני אעלה למעלה, לאט לאט, לא במודע, אלא רק כי זה מקומי הטבעי.
ארחף מעל פני האדמה, אראה את כל הצרות שלי מלמטה, את כל הדרמה שלי מלמטה, את כל הפחד וחוסר השליטה וחוסר האונים ואחליט מי אני לעומת כל אלה.
אדע, כי משמעות חיי היא מה שאעשה מהם, ואשאר לשחות באוויר החמים עוד קצת. אנסה לחוש את החוויה עד תום, שיהיה לי לזיכרון לרגעים בהם הוא נשכח.