אהביהו

מתבונן בנפלאות גופך, ונושך את הלשון
כמה הוא היה רוצה להעביר שפתיו על עורך
גופך הוא כמו תפארת לנפש עלובה זו
כמו פרח נשגב, כמו קשת בענן,
כמו ממטרים ביום חמסין
את מפנקת אותו במשקאות קרים
נותנת לו להריח את גופך
נוגעת בו כמו בהיסח דעת,
כשהוא נאנק בתאווה
את כה יפה ונשגבת בעיניו
את חייו היה נותן לך
מתכרבל בשנתו עם עינייך מביטות בו בדימיונו
גופך מחבק אותו במיטה הקרה והעלובה
טיפת אהבה רוצה ממך,
רוצה לאהוב כמו דבורה את הפרח
דמותך מטרפת את מוחו בלילות התשוקה האינסופיים
אהביהו, ילדת פרחים, והשקי גופו הצמא ונפשו הנקועה
כי רק טיפת נחמה נשית ביקש,
בעולם גברי מנוכר וקר.