ספור בלי שם פרק 5

הגעתי לבית הספר ורק שלוש כתות מהשכבה שלי למדו איתנו בניהם היה ניק .
ניסיתי להתרחק ממנו ככל שיותר כדי שלא ארגיש רגשות אשמה מולו .
לא רציתי שיראו את זה וכל הפסקה ברחתי למקום שאין בו אף אחד .
השעה היית שבע סיימנו את הלימודים . אספתי את הדברים שלי ויצאתי מהכיתה . התקדמתי לכיוון השער ומשהו קרא לי .
הסתובבתי אחורה וזה היה ניק . אוווי לא עכשיו . "כן?" שאלתי עם חיוך מזוייף .
"תשמעי אני מזה מצטער שגרמתי לך לשבת איתי עד שלוש ו…אה .. תודה על מה שאמרת לי על מילי ".
דפיקות הלב שלי התהפכו לתשעים מעלות הזרימות דם שלי התחילו להשתולל רק רציתי להגיד לו את האמת אבל אז אני נזכרת כל שניה באיום שלה .
רציתי לשים פס על האיום ופשוט לספר ולברוח לאי בודד אבל לא יכולתי לקחת את הסיכון הזה .
אמרתי לו " הכל בסדר ו.. בבקשה " והמשכתי ללכת … הפעם ניק לא הלך אחריי הוא עמד שם וקיבל שיחת טלפון תיארתי לעצמי שזאת היית מילי .
התקדמתי לשער של הגן לא היה שם אף אחד ישבתי על הספסל שאני אוהבת ושמעתי שירים באוזניות הייתי מבואסת והיה כואב לי שהיא משחקת בו ו.. איך היא יכולה ליהיות עד כדי כך רעה ? אני חייבת לספר לו .. אם לא אספר לו היא תמשיך לפגוע בו והוא חלש הוא אוהב אותה . אבל אם אספר היא תמציא עלי שמועות ואני לא יכולה להרשות דבר כזה .הרבה מחשבות הטרידו אותי כשישבתי שם לבד בבדידות שלי .
שמעו את רעש האורות הקטנים שנדלקו בגן ורעש של צרצרים .
דימיינתי את ההורים שלי יושבים בספסל ואני משחקת במגלשה האדומה הזאת שכבר איננה פעם היא היית אבל הורידו אותה ושמו מגלשה אחרת .
הגעגוע אליהם תקף אותי בפעם נוספת הדמעות בפעם נוספת בגדו בי והחלו לזלוג .
הרגשתי קושי הרגשתי כאב מר בלב הכל התאסף לי בלב כל הרגשות הכל .
הרגשתי משהו עומד מאחורי זה היה ג'ייק אחי .
"אלי למה את בוכה ?" הוא התקרב אלי וחיבק אותי חזק ולא שחרר .
הרגשתי את הדפיקות של הלב שלו ."אני מתגעגעת לאבא ואמא ".
"גם אני " הוא לחש לי בשקט והרגשתי טיפה נפלה לי על האוזן .
הוא תפס אותי מהפנים והרים אותם בשתי ידייו "אלי , אנחנו צריכים ליהיות חזקים כבר עברה שנה ואנחנו לא יכולים לשנות שום דבר בעולם הזה את מבודדת את עצמך איפה חברות שלך איפה ידידם שלך ? היית הבחורה הכי נאהבת בבית ספר ועכשיו אף אחד לא זוכר אותך אפילו .אלי בבקשה תפסיקי .."
הסתכלתי עליו והוא היה נראה מעט נרתע אבל רגועה עדיין ."היא בוגדת בו "
פלטתי מיאושת כבר . הוא הסתכל עלי מופתע ושאל "מי בוגד במי ? "
"מילי בוגדת בניק " …. מלמלתי בשקט הוא הסתכל ושאל במהירות "אבל למה את בוכה ? מה איכפת לך ? "
שקט תקף את שנינו ואז לבסוף אמרתי "ניק חשוב לי הוא עזר לי והוא בן אדם טוב ואני רוצה לספר לו אבל לא יכולה "
"אני אהרוג אותהההה!" צעק ג'ייק וקם ללכת …. תפסתי אותו ואמרתי דיי "ג'ייק זה לא קשור אלינו אני סתם בוכה כי אני מיואשת תעזוב .
אל תעשה כלום בבקשה " תפסתי אותו מהפנים והסתכלתי לתוך עיניו ואמרתי "אל תעשה כלום ".
קמנו והלכנו לבית .
קמתי בבוקר והשעה עוד הפעם היית מעט מאוחרת כבר היה שבע וחצי התארגנתי מהר והלכתי לבית הספר בדרך פגשתי את דרק שלא נתן לי שקט לדקה .
שמתי לב שכל פעם שדרק נמצא איתי ניק מופיעה . כשהיינו בדרך לבית הספר אני ודרק ניק היה בשער מחכה למישהו בטח למילי .
הוא נופף לי לשלום כמו פעם שעברה וחייך . חייכתי אליו חיוך מאולץ וברחתי מהר לכיתה כי השיעור כבר התחיל .
המבטים עליי לא הפסיקו והצחקוקים לא הבנתי מה הולך כאן .
שאלתי "מה?" עם היד ? את איריס והיא נתקפה בצחוק .
פתחתי את הטלפון וראיתי מודעה חשובה :"מכירים את דרק משכבת י"א ?אז ככה רק שתדעו שהוא היה הראשון של אלי מדיסון ."
העניים שלי השחירו הפנים שלי ניהיו אדומות לא הבנתי אבל לא אמרתי לניק ולא עשיתי כלום למה היא עשתה לי ככה . למה היא פרסמה דבר שלא קרה בכלל ?
ברחתי מהכיתה ורציתי ללכת הבית והתקדמתי לכיוון השער ראיתי את ניק ואת מילי .
כשהתקדמתי לשער מילי קרא לי כל כך רציתי להחטיף לה מכות אווו איזה מעצבנת .
"כן ?" שאלתי אותה .
"איך את מרגישה היום ?" היא שאלה אותי מחייכת .
העצבים שלי כבר התפוצצו וצרחתי עלייה "לכי תזדייני כבר ! "
הסתובבתי והלכתי לבית .
כל הדרך המחשבות לא הפסיקו ועוד עלזה שצרחתי עלייה וכל התלמידים הסתכלו עלי כמו על משוגעת .
דרק לא הפסיק להתקשר ופשוט סננתי לא רציתי לדבר עם אף אחד נכנסתי לפייסבוק וראיתי תמונה של מילי ושל הבחור שראיתי מופיעה בעמוד שלה .
בתוך תוכי לא הבנתי מה ניק עוד עושה איתה אחרי זה ? אין מצב שהוא כזה מושפל ! לקחתי את הפלאפון ושמתי שירים ישבתי על אדן החלון ובהיתי בשמיים הדמעות כבר זלגו מעצמן .
השאלה היחידה שהתרוצצה אצלי במוח זה מי לעזעל פירסם את התמונה הזאת ?!