קטע מפרויקט פנטזיה.

זה קטע מפרויקט שאני עובד עליו, הרקע הוא מורה שמספר לכיתה שלו סיפור.
אשמח לתגובות בונות

"שלוש שנים לאחר פרוץ המלחמה,מצב של הכוחות המאוחדים לא יכול להיות גרוע יותר. חורף קשה פקד אותנו, הרוח הצפונית הביאה איתה כפור וגשם זלעפות שלא פסק ימים רבים אשר הפכך במהירות לגושי ברד בגודל אגרוף. רבים מתו בתת חום, ואין ספור גפיים נקטעו. מהבחינה הצבאית, המצב היה עגום אף יותר..
בצפון, כוחות גמאדים רבים נטשו את החזית המרכזית בכדי להגן על בתיהם מפני הענקים.
כוחותיו של הקיסר ג'אנג פלשו למידראן מהמזרח וכבשו את קו החוף בסערה. בדרום גדודים של אורקים מתוגברים בערפדים וכלפי הדם של העלפים השחורים מתקדמים לעבר היערות של הבסטון. ובנוסף לכל, ארבעה דרקונים ריתקו אותנו מלמעלה. היינו מכותרים וניסיונות ההתקדמות שלנו עלו בתוהו.
והנה, ביום גשום אחד הגיעה ההזדמנות בצפון. קיבלנו מידע מודיעיני שדולאקה, הדרקון הצעירה והחלשה מבין הארבעה, ניתקה מהכוח העיקרי יחד עם כוח תגבור לענקים במטרה לסיים את המערכה הצפונית במהירות ולהחביר את הענקים לחזית המרכזית מול העלפים ובני האדם.
אז שלחנו את אגאיר איש הצפון.. כן, זה אותו אגאיר ששמעתם עליו, הצייד שיכל לדבר חיות והרג את דאראקה בקרב ארבאך." אמר לנער בשורה השלישית שעמד להרים את ידו.
"אגאיר איש הצפון חצה את הים החצי הקפוא בסופה נוראית בספינה קטנה שמצא בנמל נורפאר בלווית ארבעה בני צפון נוספים. ואם אוכל להוסיף את דעתי. רק בני הצפון היו יכולים להפליג בתנאים כאלו ולהגיע לחוף בחתיכה אחת.
שם, הוא גייס את בני עמו וגדוד גמאדים שהסכים להצטרף אליו למבצע שלאחר מכן ניתן לו השם, "שלג בוער".
הם חילקו את הכוח לשלושה. הכוח הראשון, הכיל את הלוחמים הצעירים והפחות מנוסים, משימתם הייתה להישאר באזור הכפרי על שפת הים ולהגן מפני מתקפת פתע אם תבוא.
שני הכוחות הנותרים יצאו באיגוף רחב מסביב להרים המושלגים, נסתרים מעיני הענקים הם טיפסו את ההרים במקומות שעד אז נחשבו לבלתי ניתנים לטיפוס . הם הגיעו להר גבוה השולט בתצפית על העיר דיול, עירתם המרכזית ומעוזם הצבאי שלי הענקים.הר שכונה 'הר הגמאדים הענקיים ' בתום המלחמה. ושם הם נשארו לילה תמים. מחכים וצופים, קופאים וגוועים. בלילה השני, אגאיר לקח קומץ לוחמים מובחרים, כחמישים ושישה במספר ויצא לפשיטת פתע על העיר דיול.
בפעולה לילית כמעט ראשונה מסוגה, הצליח אגאיר וקומץ לוחמיו לחסל כמעט שליש מכוח הלוחם של הענקים, לעלות את העיר בלהבות ולפוצץ את מחסני המזון והנשק שלהם. אגאיר ולוחמיו החלו לסוג חזרה אל ההר ממנו באו למשוך אחריהם ענקים עיוורים מתעוות דם ונקמה. הם שאטו לעברם במהירות עצומה, עשרות אם לא מאות ענקים חמושים בכידונים , חרבות ועלות קוצניות בגודל אדם בוגר. הם עטו על עצמם קסדות קלות ומי מהם שהספיק לקחת גם שיריון טבעות קל לפני שפוצץ אגאיר את המחסני ההגנה.
והנה החלק המפתיע , כפי ששמעתם, אגאיר ידע לדבר עם חיות הצפון. ואל תנסו לשאול אותי כיצד כי הדבר לא התיישב טוב בקודקודי. אבל לפי מיטב זיכרוני הוא לא היטיב להסתדר עם חיות דרומיות יותר. לסיפורינו, כמסתבר, בלילה הראשון אגאיר ירד לבדו מהר לסייר בשטח ולדבר עם חיות האזור. בעזרת לשונו החלקה רתם אותם למטרתו כי לפי דבריהם, גם הם אינם מחבבים את הענקים.
וכך, כאשר רדפו אחריהם הענקים, תקפו אותם החיות, דובי קוטב כבירים, זאבים, נמרי קור, אפילו עטים וניצים השתתפו לפי סיפורו וניקרו מספר רב של עיניים.
עד שהגיעו הענקים למרגלות ההר, מספרם היה מדולל והם היו פצועים, עייפים, מבולבלים ובעיקר מפוזרים .הם ראו את אגאיר ולוחמיו מטפסים על ההר ורדפו אחריו .לפתע בבת אחת נחתו הגמדים אנשי הצפון ראשיהם, מפצחים את קסדותיהם הדלות בקרדומים וגרזני השלכה ממרומי ההר. כי כך פיצה אגאיר על הפרשי הגובה בין הכוחות הלוחמים, הוא מספר כי שאגות הקרב וזעקות הכאב מילאו את העמקים הקפואים שמתחת להר למשך ימים רבים לאחר מכן.
והנה סוף סוף אנחנו מגיעים לסיבה שאני מספר לכם את הסיפור ההרואי הזה שיכלתם לקרוא בכל ספר היסטוריה .
צווחה נוראית נשמע ממרחק לא רב, דרקון כחולת קשקש נסקה מהעמקים ונעמדה על צידו של ההר. צווחה אימתנית נוספת והלחימה עצרה, הכל עמדו והביטו בה, חלקם בהשתאות שמחה ותקווה וחלקם בפחד, מורא ונחישות, תלוי באיזה צד נלחמת. היא ניטרה מהר וירקה קו ארוך של אש על האדמה המושלגת. היא החלה לחוג מעליהם, לירוק אש לכל עבר ללא הבחנה. בפעם הראשונה מזה מאות שנים שאדמה חומה נראתה מתחת להרי השלג התמידיים האלו."