למה דווקא הוא? פרק 38

בבוקר כשנכנסתי לבית ספר ראיתי את ניר ומאיה יושבים על הספסל שלנו אז התחלתי להתקרב אליהם. ברגע שמאיה הבחינה בי היא פשוט קמה והלכה. לא התכוונתי לרדוף אחריה, הולך להיות לי יום טוב היום ואני לא אתן לה להרוס אותו.
“בוקר טוב” אמרתי לניר וחייכתי.
“את החיוך הזה לא ראיתי הרבה זמן” הוא חייך גם.
“מה כל האושר?” הוא שאל וצחק.
“סתם אני מרגישה שדברים מתחילים להשתנות” אמרתי.
“כמו זה שמאיה לא מדברת איתך?”.
“זה יעבור לה”.
“ברצינות? לא אכפת לך שהיא כועסת עלייך?”.
“אתה יודע למה?” שאלתי.
“לא בדיוק”.
“יפה” אמרתי.
“אני גם לא מתכוונת להבין, אין לי כוח לשטויות האלה. ברגע שזה יעבור לה שתדבר איתי” צחקתי.
“את מפתיעה אותי.. היא החברה הכי טובה שלך. אם היא לא הייתה מתקרבת אלייך אני לא בטוח שהיו לך חברות עכשיו. בלי להעליב”.
“טוב ניר אין לי כוח לזה עכשיו” אמרתי ושילבתי את ידיי.
“את יודעת שאני צודק”.
“יודעת.. אבל בכל זאת אני לא מתכוונת לדבר איתה עכשיו”.
–
לקראת השעה שלוש בצהריים גל הגיע אליי והחלטתי להבין קצת יותר מה נסגר איתו ועם ליהיא.
“טוב אז תספר לי כבר” אמרתי לו והנחתי את הבירה שלי על השולחן.
“אין מה לספר הכל מעולה” הוא לקח שלוק מהבירה שלו גם.
“רבתם או משהו?” שאלתי.
“תשתחרר מהסיפור הזה זוהר. אני לא רוצה לדבר על זה”.
“אוקי” אמרתי ולקחתי עוד שלוק.
ידעתי שאם אני אשתוק מספיק זמן הוא פשוט יתחיל לספר לי בעצמו.
“סתם אחריי ששכבנו, אז רציתי לדבר איתה על מה שהיה והיא אמרה לי בפירוש שהיא לא מעוניינת בי ושזה היה חד פעמי”.
ידעתי שזה יצליח.
חייכתי חיוך מרוצה. “אתה מכיר את ליהיא” צחקתי.
“היא לא מסוגלת להיות במערכת יחסים”.
“אתה מדבר מניסיון אה?” הוא צחק גם.
“נקודה רגישה” אמרתי וצחקתי.
“מה אכפת לך אחי נגור שנינו פה יהיה כיף”.
“רק שהבטחתי לליהיא אתה יודע”.
“לא יכול לשמוע את השם של הזונה הזאת יותר”.
“גל תירגע”.
“אבל היא כזאת מה לעשות”.
“אז משהי דחתה אותך נו אתה אמור להיות רגיל” צחקתי.
“טוב שמע אני צריך ללכת.. נדבר אחר כך ונסגור בינינו הכל” הוא אמר וקם.
“אין בעיה” אמרתי וקמתי כדי ללוות אותו לדלת. כשהוא יצא נעלתי אותה והתחלתי לסדר טיפה את הבית.
בכל זאת אני לא רוצה שליאן תגיע היום ותראה את כל הבלגן הזה.
את שני הבקבוקים של הבירות זרקתי לפח ואפילו מצאתי עוד שלושה בקבוקים בחדר השינה שלי. אין לי מושג איך הם הגיעו לשם.
בדיוק כשיצאתי לזרוק את הזבל ליהיא התקשרה אליי.
“הלו” עניתי.
“מה קורה חתיך?” היא שאלה.
“אני בסדר.. מה איתך?”.
“נחמד. אתה עושה משהו היום?”.
“אממ כן האמת יש לי תכניות”.
“וואלה, איזה תכניות?”.
“תכניות” אמרתי וצחקתי.
“טוב אל תספר לי. רציתי לשאול אם אני יכולה לישון אצלך היום במקרה?”.
“אממ אני מניח שכן..”.
“יופי תודה”.
“אבל תגיעי הכי מאוחר שאת יכולה סבבה?”.
“אל תדאג אני לא אפריע לך ולסטוץ שלך”.
“אני רציני ליהיא תגיעי באיזה שתיים עשרה בלילה”.
“שתיים עשרה? זה ממש מוקדם. מי זאת?” היא שאלה.
“לא סטוץ” מלמלתי.
“אתה רציני?!” .
חייכתי.
“סוף סוף היה לך מספיק אומץ להציע לה לצאת?”.
“כן” מלמלתי.
“רגע למה זה אצלך בבית?”.
“אני מעדיף שאנשים לא יראו אותנו בינתיים”.
“את מתבייש?” היא צחקה.
“לא. זה לטובתה אני לא רוצה שיתחילו לרוץ עליה שמועות עכשיו”.
“טוב בסדר שמענו עלייך. אז תהנה חיים שלי. יואו אני מה זה שמחה בשבילך”.
“תודה” צחקתי.
–
לקראת הערב התחלתי להתארגן לפגישה עם זוהר וממש התרגשתי, כל היום הבטן שלי התהפכה מרוב לחץ.
התלבשתי בבגדים פשוטים כמו תמיד וסידרתי טיפה את השיער.
יצאתי מהחדר שלי והתקדמתי אל עבר הדלת החוצה.
“לאן זה?” אימא תפסה אותי.
“סתם למאיה” שיקרתי.
“בשמונה בערב?”.
“זה בעייתי?” שאלתי.
“לא אבל את רוצה שאני אקח אותך אולי?”.
“לא זה בסדר” אמרתי.
“טוב תהני” היא אמרה.
יצאתי מהבית ונעמדתי מול הדלת של זוהר. עצמתי עיניים, חייכתי אל עצמי ודפקתי על דלתו.