זה קרה לבסוף

זה קרה לבסוף
ספטמבר 2011

כן, זה קרה. חד וחלק. החבר'ה החליטו להיפרד. לאחר 31 חורפים, 15 יחידות שמע מדהימות, והמון המון הערכה והערצה. אני זוכר שהייתי שם, באחד המחוות, כאשר נסעתי במיוחד לאנגליה הרחוקה כדי לצפות באותו קסם בצורה מציאותית. בדיעבד, אני שמח שהספקתי לראות את ההצגה הזו, לפני מה שהם הודיעו מוקדם יותר השבוע, וכנראה שלא אוכל לעשות זאת שוב, אלא אם כן, הם יודיעו על קאמבק לא מתוקשר, או משהו מסחרי אחר. מבחינתי, זה הישג גדול, כיוון שאת המטרות האמיתיות שלי בחיים השגתי. באתי תחת המעטה עם הרב, כמו כן, התחלתי למכור לא מזמן ואני ממש נהנה מזה. אז זה קרה, כן. זה קרה, וטוב שזה קרה. לאחר כ- 16 שנה בהם אני נאמן מאד, ומאד מודע לעצמי, אולי הגיע הזמן שאותו בחור מוכשר, אשר תמיד היה שר ברקע, ותמיד היה מנגן להם, ואפילו ישנם כמה ביצועים בהם הוא המוביל, יהיה לבדו. יפצח בקריירה של לבד, ואולי, מי יודע ? יפתיע ביותר, ומי יודע, אולי גם הסולן, המדהים באישיותו ובכל הדרך שעבר, החל מהשיער הגולש ועד הקרחת המנצנצת יפתיע ויעשה דברים בעולם התרבות שלא ציפינו להם, כאשר הם היו ביחד. טוב, אין ספק שזה קרה, לחזור בהם זה דבר שלא יהיה מקובל או נראה טוב, ומבחינתי, עבדכם הנאמן, הסופר החובב, אני ממש מאושר לחיות בתקופה בה הם היו קיימים. סה"כ הם נולדו שנה לפניי. אני צוציק עדיין. וכולי שמחה ותקווה שיהיה עתיד טוב, ואני, מבחינתי אמשיך, להשתדל ליצור עולמות, גם אם זה במתכונת קצרה, גם אם לא כולם מתחברים, גם אם אני משקיע מעבר למה שאני מקבל, כי לקבל, בצורה כזו, זה המון, ולא יסולא בפז. לכן, אני מסיים את דבריי כאן באומרי שאותה חבורה נחמד שעשתה לי את החיים מה שהם, תמיד יישארו אצלי בלב ובראש. תודה ושוב תודה. להם, לכם ולכל אחד שקיים בעולם הזה.

תודה.