ספור בלי שם פרק 1

אז ככה , כתבתי את הספור הרבה מאוד זמן ועד עכשיו לא סיימתי. ויש לי עוד בעיה קטנה אני לא יודעת איך לקרוא לו ..
אז אם יהיה לכם רעיון אשמח מאוד :)
……………………………………………………………………………………………………………………
פעם שאלתם את עצמכם מה היא אהבה ?אם לא אז תשאלו ותנסו לענות עלייה . ידוע שאהבה הוא הרגש שמוביל אותנו במהלך חיינו .לפעמים אהבה היא גם מאכזבת אותנו עד כדי כך שבא לנו לצרוח מאיזשהו צוק שאף אחד לא יבחין בנו . אהבה היא ניצוץ או אולי זקוק שבוער לנו בלב . לכל בן אדם יש כמיה ותשוקה לאהוב . בן אדם שלא אוהב לא יכול להיות נאהב .

בערב חמים ויפה אם אני לא טועה זה היה היום הראשון של האביב
הפרחים כבר התחילו לפרוח השבילים לבית הספר הפכו להיות צבעוניים הציפורים צייצו ללא הפסקה מעל ראשי כשעברתי בשביל לבית הספר שממולו הצטייד גן שעשועים ישן שההורים שלי נהגו לקחת אותי שהייתי עוד תינוקת . ההורים שלי נהרגו בתאונה קטלנית בכביש מהיר . אמא שלי באותו זמן נהגה .היא לא הרגישה טוב ונרדמה על ההגה והרכב שלהם התהפך שלוש פעמים והתפוצץ . השנה הזאת היית התקופה הכי עצובה בחיי . אני זוכרת שהייתי מתבודדת במשך שעות בחדרי ולא מחליפה מילה אם אף אחד בבית.
בבית ספר הייתי הילדה הפופולארית כמו שאתם קוראים לזה היום .
היה לי הרבה חברים ולכולם נעלמתי . אני העדפתי לעבור את הכאב שלי אם אני העצמי . אני לא רציתי שינחמו אותי וילטפו ויגידו הכל בסדר .
בוקר אחד קמתי מוקדם מדי לבית הספר אחות של אמא שלי עדיין ישנה . נשארנו רק אני ברנדה אחות של אימי וג'ייק אחי הקטן ממני בשנה . להבדיל ממני הוא היה חייב את החיזוקים של החברים שלו .
קמתי מוקדם מין התמיד , הציפורים החלו לצייץ ושירת הבוקר שלהם .ציפור קטנה נכנסה לחדרי מהחלון וישבה על השולחן התקדמתי לעבר השולחן והבחנתי בדיסק של הביטלס שאמא שלי קנתה לי יומיים לפני מותה .
הרגשתי מעט אכזבה ומועקה אך תמיד ידעתי שאימי היית רוצה לראות אותי מאושרת .
התחלתי להתארגן לבית הספר , צחצחתי שיניים שטפתי פנים שלפתי מהארון מכנס קצר וחולצת בית ספר . למדתי בבית ספר תיכון בשם גרייד הייתי שם שנה אחרונה הייתי כיתה י'ב כלומר אני מייצגת את תלמדי בית הספר הקטנים ממני .
ירדתי למטה לסלון וברנדה היית כבר למטה לבושה בבגדי עורך דין .
"בוקר טוב אלי " "בוקר טוב" עניתי לה . "להקפיץ אותך לביה"ס היא שאלה ?" "לא ברנדה , תודה אבל אני רוצה להנות מהנוף בדרך לבית הספר ."
"אוקי, מותק צלצלי אלי שתסיימי אני לפחות האסוף אותך מהבית ספר"
עליתי למעלה לחדר של ג'ייק הבחנתי שהמיטה שלו מסודרת אבל הוא לא שם .
נזכרתי שהוא בעצם ישן אתמול אצל חבר שלו דרק .
דרק הוא היה פעם חבר שלי הוא צריך להיות בי"ב אבל השאירו אותו כיתה מפני שהוא הבריז כל השנה .
ירדתי למטה והכנתי לעצמי סנדוויץ' לבית ספר . לבשתי נעלי ספורט ויצאתי .
פתחתי את דלת ביתי וקרני השמש עיוורו אותי . השמש היית חזקה יותר מתמיד היה כל כך חם ונעים . לבשתי את המשקפי שמש שלי וצעדתי לעבר השביל האהוב עלי . צעדתי והבחנתי בזווית העין שלי משהו חולף ממולי . הוא היה עם שיער חום כהה הוא לבש מכנס ג'ינס כחול כהה וחולצה לבנה . הורדתי את ראשי מעט התביישתי לאחר כמה שניות הרמתי אותו והמבטים בנינו נפגשו . הרגשתי שרק שנינו קיימים בעולם כולו הרגשתי שהעולם שייך רק לשנינו . המשכתי לצעוד לבית הספר עד ששמעתי .."אהה , סליחה" הסתובבתי לאחור וזה היה הוא .היה לו עניים כחולות כשמיים והשפתיים שלו כל כך ורודות . "את יודעת אולי איפה זה בית ספר גרייד ?" אה, כן אני לומדת שם " עניתי בהסוס מוחלט לא ידעתי איך להתנהג הרי מזמן לא דברתי עם אנשים ."את תוכלי להראות לי את הדרך?" הוא שאל וחייך. החיוך שלו היה מקסים יותר מכל דבר בעולם .
"בטח" עניתי..וצעדנו לבית הספר..