מקווה שתאהבו (:

משברים – פרק 1 (סיפור ראשון <:)

23/03/2015 614 צפיות אין תגובות
מקווה שתאהבו (:

מלני התעוררה.
׳יום ראשון.׳ אמרה לעצמה במוחה וניסתה להרגע מהעצבים כשהביטה באור השמש שמאירה מהחלון שלה.
כשהלכה לשולחן האיפור שלה כדי להתאפר, התחילה לחשוב עליו.
״מעניין מה מחכה לי היום״ מלמלה וגילגלה את עייניה בביאוס.
כסיימה להתארגן נעמדה ליד המדרגות המובילות לקומה הראשונה ונשמה עמוק.
׳חיוך מזויף ? יש.׳ חשבה לעצמה כשנסתה לזייף חיוך ליד אימה.
״בוקר טוב, חומד״ בירכה אימה את מלני.
״בוקר טוב, אימוש״ בירכה מלני בחזרה בזיוף והתיישבה לאכול.
״שמחה שזה השבוע האחרון ללימודים ?״ שאלה אותה אימה.
״אין לך מושג איזה אושר.״ ענתה מלני ומיהרה לסיים את ארוחת הבוקר.
בלי להספיק להפרד מאחותה הגדולה, מיכאלה, ומאחותה הקטנה, ג׳סי, ברחה מלני מהבית לבית הספר.
בדרך הכניסה את האוזניות לאוזניים והתחילה לעשות את מה שהכי אהבה – לשמוע מוזיקה.
בשקט הגיעה לבית הספר וזכתה לקבלת פנים נעימה מהאהוב שלה.
כשנכנסה למבנה בית הספר הבחינה באור עובר עם מאיה, וחשבה צביטה חזקה בבטן.
״אור״ קראה לו והוא ישר בא.
׳טוב שהוא עדיין שם לב אלי׳ חשבה לעצמה באכזבה.
״היי״ אמרה בחוסר רצון לחיות וחיבקה אותו את החיבוק היומי והבחינה במבט שמאיה עשתה כשראתה אותם מתחבקים.
״מה קורה ?״ שאל אור.
״חרא, כרגיל.״ ענתה את התשובה שהיא עונה כל יום בחודש האחרון.
״תקשיבי, את לגמרי צריכה לצאת מהדיכאון הזה.״ אמר.
״קל לך לומר.״ נאנחה. ״אתה…״ התחילה לפרט על כמה שהוא יותר מוצלח ממנה אך נקתעה כשמאיה קראה לאור ואור עזב את מלני.
מלני עלתה בעייפות לכיתתה והתעצבנה עוד יותר כשנזכרה שהיא באה לבית ספר כדי ללמוד.

אחרי שני שיעורים של מתמטיקה יצאה מלני להפסקה, ולראשונה – לבד.
לפתע עברה ליד כיתה ט׳5 ונתקלה במישהו.
״אופס, סליחה״ התנצלה מלני והביטה בבחור בו התנגשה.
״זה בסדר..״
״היי, אני מכיר אותך !״ קרא הבחור.
״מאיפה ?״ מדהמה מלני.
״ראיתי אותך בהופעה, את זמרת״ אמר הבחור.
״כבר הגעתי לרמה של זמרת ?״ גיחכה מלני.
״לא, אני רציני, את זמרת ענקית, את חייבת לבוא למגמה שלנו״ אמרה הבחור ומלני נזכרה לט׳5 היא כיתת מוזיקה.
״איך קוראים לך ?״ שאל.
״מלני״ ענתה בחצי חיוך.
״אני ג׳ו״ הציג את עצמו.
״אני באמת צריכה ללכת״ ביקשה מלני יפה.
״חופשייה״ התבדח ג׳ו ונתן לה ללכת.
מלני כמעט ושכחה מהשיחה הזאת כי דבר אחד היה לה בראש – לדבר עם אור.
לבסוף מצאה אותו יושב בחוץ, לבדו, על הספסל האדום.
״אור״ אמרה מלני והתיישבה לידו.
״אה..״ מהירות דופק ליבה עלה ברמות והיא החלה להזיע.
״אמ.. קצת.. קצת קשה לי לשמור סודות כשזה מגיע לפרק זמן של שנה שלמה אז.. מתחילת השנה אני מרגישה אליך..״ התחילה מלני כשפניה אדומות וראשה כואב.
׳הו, השם ישמור׳ אמרה לעצמה בלב.
״אני אוהבת אותך.״


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך