לפעמים דחיה זה לא בדיחה

הוא אמר לעצמו זה יקח רק שניה
אעשה את זה עוד מעט, עוד שעה
והזמן שעבר, הפך מיותר
בתוכו הוא ידע שהוא בבעיה
אבל הוא לא ידע כיצד לעצור
הוא התבייש לבקש ממישהו שיעזור
כי חשב שהוא חזק ויכול להצליח
אבל כל פעם הוא חזר על אותו דבר מסריח
הוא ידע שכל יום יכול להיות יום של שינוי
אבל למה היום יהיה יום של שינוי
צריך לקרות משהו מיוחד
משהו שיגרום לו לעשות את הצעד
וכך הוא מתרץ והזמן מתקדם
היום האחרון מתקרב והוא מתעלם
ממלא את עצמו בדברים שטותיים
דברים שבסוף היום כבר נעלמו מהחיים
רק ההרגשה הנוראית לפני השינה נשארה
הוא מנסה להירדם אבל הלחץ מונע
הוא מקבל התקפי חרדה נוראים
מתהלך בחדר לכל הצדדים
כמעט דופק על כל הרהיטים
כמעט כי לא רוצה להעיר את השכנים
וגם מפחד שמישהו יגלה את השקרים
זה הלילה לפני היום האחרון
הוא נופל על הרצפה ומוותר על לישון
גם ככה זה לא ישנה
הולך למטבח ולוקח כלי עונש
"זה מגיע לי על שבזבזתי את כל החודש"

בבוקר הבא הבחור לא הופיע
חברו הופתע שלא הגיע
כי כל הזמן שמע את שקריו בנוגע למעשיו
"כן אני בקצב אל תדאג אני פשוט אוהב לעשות לבד"
לאחר הבחינה חברו שדאג
נסע אליו לבדוק מה המצב
כשהגיע ודפק על דלת הדירה
הוא חיכה ושמע בצד השני אנחה
הדלת נפתחה והוא ראה את חברו
כפוף ונראה כל כך מיואש
"מה קרה לך, אתה נראה מותש?"
"ולמה פספסת את הבחינה, אתה חולה?"
הוא הוביל את חברו המודאג לחדרו ונתן לו כיסא
בעצמו התיישב על המיטה כמעט בוכה

"אני צריך לספר לך משהו" הוא אמר. "כל החודש הזה.. לא עשיתי כלום, דחיתי לעוד שעה ואז עברו כמה שעות, ובסופו של דבר הגיע הערב וכבר לא היה לי כוח ללמוד, אז הבטחתי לעצמי שאני הולך לישון מוקדם ומחר בבוקר אני מתחיל ללמוד כמו שצריך.. אבל ישנתי מלא והייתי קם עם כאב ראש, ואז אמרתי שאני אראה קצת מחשב להירגע ואז עברה עוד שעה, ועוד אחת והגיע שוב הערב.. וככה כל יום.. איזה מפגר הייתי! לא יכולתי להפסיק לדחות, ואתה יודע מה כמעט עשיתי? כמעט חתכתי את הרגל שלי עם הסכין הזו כדי להעניש אותי"

הוא נשכב על המיטה עם הכרית על פניו
לכסות את הבושה שבערה באוזניו
חברו הקשיב לסיפורו בשקט
השקט שבא אחרי היה של דממה רועשת
הוא לקח את הסכין והחזירה למטבח
הוא הבין שחברו מרגיש בפח
הוא ניגש אל חברו ואמר לו ש…

"תקשיב, עכשיו כבר אין מה לעשות עם הבחינה, היא עברה. זה באמת לא טוב מה שעשית אבל זה קרה ואתה צריך להתמודד. אבל זה לא סוף העולם כי היא לא האחרונה, אתה תוכל ללמוד שוב ולגשת בפעם הבאה ותוכל לשפר. העיקר שזה לא יחזור על עצמו, אל תדחה יותר מדי, עדיף שתעשה מה שצריך מיד. זה מאוד טוב וחשוב שסיפרת לי את זה, זה מאוד יעזור לך להתמודד עם הבעיה, כי לדחות זה בעיה, ולא הרבה מספרים בגלל הבושה. אם אתה רוצה אני אבקר אותך עכשיו מפעם לפעם לראות שאתה מתקדם לפי הקצב באמת, כי כמות הלחץ שאתה צובר לקראת הסוף לא בריאה, אתה עוד תקבל התקף לב"

"תודה" חנוק נשמע דרך הכרית.

מאז זה לא קרה שנית…

אני מקווה.