פריק שואו – פרק 3
"בן אדם?! הבאת הנה בן אדם?!" מילה המשיכה לצעוק עלי בכעס.
במקרה ועדיין לא הבנתם מה קרה, אסביר לכם עכשיו. זוכרים את מרקוס? הבחור שפספס את הבחינות שלנו. אז מסתבר שהוא… בן אדם. כן, בן אדם. ואני בכלל לא שמתי לב לזה בגלל שהיה חשוך ובקושי ראיתי. די מביך, הא?
"מה חשבת לעצמך?" הוסיפה מאדי.
"זאת הייתה אי הבנה." אמרתי. "אני יודעת שעכשיו זה נראה מוזר, אבל… תוכלו לפחות לתת לזה הזדמנות.".
"לי אין שום בעיה עם בני אדם." הצהיר לוגן. "אבל זה קרקס של מפלצות, אינה. אני לא חושב שהוא יוכל להיות כאן."
"אני מצטערת." אמרתי בעצב.
"אני לא מבין מה הבעיה." אמר נייל לפתע. כולנו הבטנו בו בהפתעה. "כלומר, אני הייתי בן אדם פעם. וגם מרפיי ורנסנס." הוסיף.
"מה אתה אומר?" שאלה וינג.
"אני אומר, שבני אדם הם לא כאלה נוראים כמו שכל המפלצות חושבות." אמר באדישות קלה.
"אתם יכולים לעשות בי מה שאתם רוצים." אמרתי בדרמטיות.
מילה תפסה אותי עם זרועה מסביב לכתפיי. "אנחנו לא נעשה לך שום דבר. אבל, רק בגלל שאנחנו חברים שלך, נוכל לנסות." אמרה.
"באמת?" שאלתי בחשש קל.
כולם הסכימו איתה. חייכתי.
פנטיי עברה דרך גג הקרון וריחפה לכיוון גג הקטר. שם ישב מרקוס.
"אני מבין, אני לא מתאים." הוא אמר. "אני אלך עכשיו."
"ללכת? לא." אמרה פנטיי בקול החלש שלה. "החלטנו לתת לך הזדמנות.".
"באמת?" שאל בחיוך. הוא ירד מהגג ואני והמפלצות יצאנו מהקרון.
עברו רק דקות ספורות וחבריי הגיעו להחלטה שהוא לא יוכל להצטרף. זאת מסיבה אחת- הוא בן אדם. ובן אדם פשוט לא מתאים לקרקס של מפלצות. ככה זה וככה זה אמור להישאר, כמו שהם אמרו לי.
הייתה לי הרגשה של פספוס כשמרקוס הלך. לכן, כאשר ווידאתי שאף אחד לא שם לב, עקבתי אחריו, ומצאתי את עצמי הולכת אחריו לכיוון חורשה גדולה.
אחרי כמה דקות הליכה אחריו שמעתי אותו קורא לכיווני " את יכולה לצאת.".
" איך ידעת שאני כאן?" שאלתי. " העקבים שלך עושים רעש." ענה מרקוס. הסתכלתי על הנעליים שלי. העקבים שלי היו גבוהים למדי, ולפי המראה שלהם, סביר להניח שהם מסוגלים לעשות רעש חזק.
" אני יכולה לשאול אותך משהו?" התקרבתי אליו. " מה?" הוא השיב לי בשאלה.
" למה באמת הגעת למבחנים?" שאלתי. " טוב," הוא החל לדבר, והתיישב על סלע גדול שהיה באזור. " החברה הכי טובה של סבתא שלי הייתה ערפדית." .
" זה מעניין." אמרתי. והוספתי להתיישב על סלע נוסף שהיה לידו.
" כן. היא נהגה לספר לי ולאחותי על כל מיני דברים שקרו להן כשהיו צעירות. זה גרם לי להתעניין בערפדים, ובכלל, להתעניין בכל המפלצות." המשיך בסיפורו. " וכשראיתי שאתם מחפשים משתתפים חדשים, חשבתי שזאת ההזדמנות שלה חיכיתי כל הזמן הזה".
כל זמן שהוא סיפר את סיפורו אני חייכתי ובהיתי באדמה. " אינה?" שאל.
" אני כאן!" אמרתי והרמתי את ראשי במהירות. מרקוס צחק קצת.
" אבל, כנראה שהחלום שלי לא יתגשם." הוא סיים את דבריו. " למה לא?" שאלתי.
הוא הביט בי. אני התרוממתי כשידי מאוגרפות ונחות על המותניים שלי. כמו שאני תמיד עושה כשיש לי רעיון. " אני לא מבינה למה להפלות אותך רק בגלל שאתה בן-אדם." אמרתי.
" אז אני בפנים?" הוא קם. " עדיין לא." אמרתי. הוא התאכזב.
" אבל בקרוב מאוד כן. מילה שלי." אמרתי לו.
תגובות (0)