פרק 9 – ירח מלא

הבטחתי עוד פרק היום. אז הנה הוא. תהנו חבר׳ה…
—
נ.מ אליסון

שמעתי צעדים, מתקרבים, חזרתי לצורת הזאב השחור-פחם. עייני הזהובות הביטו הישר לעבר המדרגות. הייתי מוכנה לכל דבר, ברגע שראיתי את מרגוס כל תקוותי התנפצו. ״מישהוא מיוחד בא לבקר, הוא ישמח ליראות אותך״ הוא אמר, זרק לי חתיכת בשר מעושנת, ועלה במדרגות.
׳חה. אני אהנה ליראות אותך מתה. בתקווה לאט ובכאב׳ השומר צחק.
הנחתי את ראשי על רגליי הקדמיות בעודי שוכבת, עוצמת את עיניי בידיעה שאמות בקרוב מאוד, ואולי זאת תיהיה השינה האחרונה שלי…
***
״אלי?״ שמעתי קול,
נבחתי,
בראיין ירד במדרגות והבחין בי,
״זאת את?״ הוא שאל,
כשכשתי בזנבי,
׳כן כן, הצלחתי להשתנות, ואז נלכדתי כאן, מסתבר שחציתי את הגבול. הם חושבים שאני מרגלת, היית מאמין?׳ אמרתי בטון מזלזל,
״אני מצטער, אבל אני לא יכול פשוט להוציא אותך מפה, יחשבו שאני עוזר לאויב או משהוא״
׳אבל אני לא אויבת! אתה מכיר אותי!׳ מחאתי,
״אני יודע, אבל זה יסבך הכל עוד יותר״
׳בראיין, הם רוצים להרוג אותי בטענה שאני מרגלת! בבקשה׳ יבבתי
״טוב, אחר כך אתחיל לכתוש אותך בנזיפות״ הוא אמר,
׳תודה, אני מניחה.׳ אמרתי
בראיין פתח את הכלוב, וזינקתי החוצה בעוד בראיין הופך לזאב זהוב.
׳סליחה על כל הצרות׳ אמרתי
׳לא עכשיו, אנחנו חייבים לזוז׳ הוא אמר
רצנו במעלה המדרגות…
נ.מ אד
״אז הנסיך ביקש הנחייה לשירותים״ אמרתי, וחיקיתי את קולו של בראיין ואמרתי או ביקשתי הנחייה לשירותים.
וכולם צחקו, הרגשתי כאחד מהלהקה הקטנה שלנו.
״תסתכלו מאחורי ליאון״ אמר מייסון וחיוך שובב נח על פניו,
״מה הוא עושה? ״ שאלתי שאלה רטורית. במרחק כקילומטר מהמדורה שלנו, הנסיך, זאב זהוב יפיפה דהר עם זאבה שחורה כלילה.
״לא ראיתי אותה כאן״ אמר ג׳ייק והזעיף פנים.
״גם אני לא, היא לא מכאן״ אישרה קליאו,
״שנלך לבדוק?״ שאל מייסון,
״בטח״ ענה ליאון אפילו מבלי להביט לאחור.
כולם השתנו לזאבים, אפילו אני הצלחתי בפיגור של רבע שעה, וכאבים נוראיים, נשבעתי שמיד אחרי שנגמור לרגל, אני לא אזוז מהמיטה לשעה או יותר, אה וחייבים לציין שזה קרה בסופם של מליון סכינים שנתקעו בגופי, לפחות כך חשתי.
והפכתי לזאב אפור, שכל גבו הוא חום-כהה.
ליאון הפך לזאב אפור,
ג׳ייק לזאב חום-כהה במקצת,
קליאו לזאב לבן-חום בהיר, בצבע נחמד ומזמין.
ומייסון לזאב חום-זהוב, או צהוב.
רצנו בשקט אחריהם.
נ.מ אלי
—
הפכתי חזרה לבן אדם לאחר שבראיין קרע אותה, וזאת איבדה את כוח הקסם שלה. הייתי עם חולצה משבצות, ג׳ינס, ונעליים אדומות, בראיין לבש את הטוקסידו שחור שלו, ונראה מאוד עצבני, חזרתי לצורת הזאב, יותר בטוח ככה. והוא השתנה מיד אחריי. הוא הפיל אותי על הרצפה, ונהם עליי
׳מה לעזאזל חשבת לעצמך? היית עלולה להירג!׳ הוא נהם שוב,
הוא הצמיד את שיניו לגרוני, ויבבתי קלושות, אין לי סיכוי נגדו.
׳בראיין, אני מצטערת׳ יבבתי
׳זה לא עוזר, אני הולך ללוות אותך חזרה הביתה, ואם אני אמצא אותך לא בחדר שלך, אני נשבע שאני פ-׳
׳הבנתי, עכשיו רד ממני׳ ניסיתי לקום אך הוא קירקע אותי לאדמה.
׳לא את לא,׳ הוא הידק את אחיזתו בגרוני ׳אני ביקשתי ממך דבר אחד, וזה לא לצאת לחפש את העבר שלך׳
׳לא. ביקשת ממני לא לחזור לחפש במלון׳ תיקנתי אותו
,פשוט בואי נזוז׳ הוא אמר, וירד ממני, והוביל אותי דרך היער. אך הייתה לי הרגשה שמישהוא עוקב אחרינו, אבל לא חלקתי זאת עם בראיין.

נ.מ אד

לא יכולתי ליראות אותם, אבל בהחלט לישמוע. הם נשמעו מתווכחים.
הבן נשמע כאילו היה אחראי עליה, וזאת נשמע כאילו איננה מקבלת אותו כאחראי.
״וואו״ אמר מייסון
״יכול להיות שיש לו אחות?״ שאל ג׳ייק
״לא… היינו יודעים על כך.״ אמרה קליאו,
״אז… שנמשיך אחריהם?״ שאלתי,
״אסור לנו״ אמר ליאו בקול קודר, מעולם לא ראיתי אותו כך, הוא שם חיוך מזויף ואמר ״צל׳ש על הזאב, שבועיים והצלחת אה? ברכות, ברכות״ הוא אמר בקול ילדותי והלך.
״אני דואג לגבי ליאון, הוא לא מתנהג כשורה״ אמרתי כשהייתי בטוח שהוא לא שומע,
״הוא יהיה בסדר, הוא דיי… איך להגיד עצבני מבנות. סיפור ארוך״ אמרה קליאו ומייסון הקדיר פניו, כאילו חלק כמה וכמה דברים עם הבחור השדוני. ״פשוט אל תדבר עליה או על כל בת אחרת לידיו…״ הציע ג׳ייק,
״כן… כבר חוויתי את זה, בלילה בו נתנו לי את ה׳מתנה׳.״
״יצאת במזל, לי הוא כמעט הוריד אוזן״ רעדה קליאו.