מעמד חברתי- פרק 11

ישבתי ליד הטלפון מחכה לקבל שיחת טלפון מעומר. זה הרג אותי שהוא יכול לדבר איתה ואני לא, לי אין אומץ, אני רק אעמוד לידה והיא תנשום עליי ואני אמות, למה? כי היא עדיין יותר מידי חשובה לי. אני לא אומר שלא טוב לי עכשיו, ושאני לא מרגיש שמה שקורה עם הילה מתאים לי בדיוק וטוב לי להתחיל מערכת יחסים חדשה עם מישהי מדהימה כמוה, אבל נועה הזיזה משהו בלב. בחיים שלי לא חשבתי שיקרה משהו עם מישהי כמוה. חברים אחרים יכולים לחשוב שזה סיפור סינדרלה רק הפוך, בן מלוכלך ופשוט שמשיג את מי שהוא רוצה. במציאות זה היה סטוץ חד פעמי שכרגע מונע ממני את האפשרות לגשת אליה ולדבר איתה. למה? כי לא דיברנו מאז אותו לילה.
"היא לא חושדת בכלום," היו מילותיו הראשונית של עומר. אחר כךיו סביר לי שהיא הייתה ממש נחמדה, לא צחקה לו בפנים ואפילו הסכימה לעשות משהו מטורף בשביל לגרום לו להרגיש יותר טוב. לא הבנתי למה הוא מתכוון ואז הוא הסביר לי שהם התחילו לדבר על העניין של המעמדות החברתיים בבית הספר, דבר שמציק לה יותר לאחרונה, ושהיא רצתה לשפר לו קצת את הביטחון העצמי מול הקבוצה שמנהיגה את השכבה.
"מה אתה מחרטט? אתה בכלל לא פוחד מהם, אתה לא דואג שיפגעו לך בכבוד." אמרתי לו אחרי שהוא הסביר לי את תוכן שיחתם.
"אני לא מחרטט," הוא נאנח, "אמן והייתי מחרטט. ישבתי מולה ופשוט שפכתי את הלב על דברים שקשים לי בשנים האחרונות עם מה שקרה פה בבית הספר. היא פשוט הבינה אותי ואז נתנה לי את ההצעה שלה, שאני חייב להגיד לך גבר זה הדבר האחרון שחשבתי שהיא תגיד."
"אני חשבתי שכל מה שהיא תאמר זה לקנות לו משהו מטורף או לגרום למשהו לקרות, אבל בטח לא דבר בקשר אליה אחרי איך שנגמרו הדברים בפעם הקודמת" נאנחתי.
"גם אני, אבל היא מדהימה, היא שבתה אותי עם הכנות שלה ועם הרצון הטוב. בסופו של דבר לי הרבה יותר קל להפתיע את החבר שקיבלתי בפתק, אבל פה מגיע לך, הסתדרת."
"עדיין," נאנחתי, "זה לא דבר שהשגתי בעצמי. אני מרגיש די אפס."
"אל," הוא מיד אמר, "ותצא מתחושת הבאסה כי יש הערב מסיבת חוף של כל השכבה ואתה מגיע ועוד עם חצי חברה ככה שהגיע הזמן להתעורר ולאהוב את העולם." הוא אמר וצחקתי למילים שהוא אמר, זה מדהים כמה חברים יכולים להרים לך את המצב רוח בשנייה.
כמה שעות אחר כך כבר הייתי לבוש בבגד ים ונסעתי לאסוף את הילה עם הרכב. היא עמדה מחוץ לבית שלה בשמלת חוף קצרה וקלילה. משקפי שמש לראשה וחיוך גדול. היא נכנסה לאוטו ונתנה לי נשיקה קלה על השפתיים. אני יכול להתרגל לעניין הזה. אני חושב שזו פעם ראשונה שנעמוד מול השכבה הזו כשניים שהם ביחד, אבל זה לא סוד או משהו ובטח שזה לא דבר שאנחנו מתביישים בו, כך שאני אפילו מחכה ליכולת שלי לנשק אותה בציבור. דיברנו באוטו על דה ועל הא, היא סיפרה לי על שיחת טלפון מצחיקה שהיא קיבלה מקרוב משפחה היום אחר הצהריים, ובמהירות הגענו חוף. החניות היו די עמוסות, כנראה שלא רק ההורים שלי אלא של עוד אנשים הבינו שכדי לפנק שמיניסט בשנה האחרונה ללימודיו הם ישאילו לו את האוטו לעיתים קרובות יותר.
"נפרוש את הדברים ליד עומר והחבר'ה סבבה?" צחקתי ונישקתי לשפתיה. הרגשתי את האהבה שלה במגע השפתיים. היא צחקה, ליטפה את לחיי כשהשתחררנו ואמרה שאין בעיה, שזה הדבר האחרון שמשנה לה כרגע ושכל מה שהיא רוצה זה ליהנות מהמסיבה. התקדמו לעומר והחבורה, זיהיתי את בגד הים של עומר שקנינו יחד כששלו נהרס בקיץ שעבר.נהנינו מהמוסיקה שהייתה ברקע וצפינו בים היפה. אני חולה על התחושה של הים. היא אף פעם לא דומה לשום תחושה אחרת.
בין האנשים שהסתובבו על החוף קלטתי כמה חברים שלא ראיתי הרבה זמן, אנשים שסיימו את הלימודים בשנה שעברה.קמתי אליהם כשהילה הייתה עסוקה בלדבר עם חברותיה ושאלתי אותם קצת על ההגנות לצבא ועל השירות הצבאי שהם עומדים לעשות. רבים מהחברים האלה מועמדים לשרת בקרבי, הולכים לאכול אותם בצבא, אבל הם כרגע לא מודאגים. נורא נהניתי לבלות איתם. לא יודע מי הגאון שחשב על להזמין אותם אבל אני תמיד אהבתי את השכבה שהייתה מעלינו. אני יודע שלנועה יש אח בשכבה הזו, כנראה משם הגיע הקשר הטוב הזה, אבל יש לי כמה חברים שלא יכלו לסמפט אותם. יצר התחרותיות של השכבה הזו תמיד היה על העליונה ולפעמים חברים שלי התחרפנו מזה.
כמעט שעה אחרי זה קלטתי את נועה ועומר מדברים. אני והילה בדיוק היינו שכובים על איזה מחצלת, אני קצת שיכור אחרי שתי בירות ועוד שלוקים מחברים, אבל בזה לצערי הבחנתי. אני לא יודע אם התעצבנתי, שהרי אין לי בכלל זכות להתעצבן, אבל משהו בזה ערער אותי. קודם לכן פשוט ראיתי אותה מדברת עם מישהו אחר, שלמד בשכבה שמעלינו, ובינה ובין עומר אין ולא היה קשר עד לפני כמה שעות. מהצד ראיתי גם כמה חברות שלה מסתכלות עליהם. זה באמת מחזה מוזר כששני מעמדים חברתיים משתלבים. ניסיתי לא לתת לזה להציק לי, אבל זה הציק לי.

-נועה-:
הגעתי למסיבה בטרמפ עם נדב כשאני לבושה בבגד ים שחור ובורדו יחד עם שמלת חוף קיצית ונחמדה. בתיק שמתי גם חולצה ארוכה דקה למקרה שיהיה קר יותר בערב. התחלנו לארגן את הכל בערך שעה לפני שכולם הגיעו, כבר אז האווירה הייתה מדהימה. כולנו שמחנו וצחקנו, שמנו על עצמנו שרשראות הוואי ונהנינו עם המוסיקה שדאגנו דבר ראשון לזה שהיא תפעל. זה הרגיש כמו התחלה של מסיבה מעולה. היא נהייתה עוד יותר מעולה כשכל החברים התחילו להגיע, גם חברים של אחי שלא ראיתי כמה חודשים, שהחמיאו לי על המסיבה ואמרו תודה על ההזמנה וראיתי שהם משתלטים על עמדת הבר טוב טוב. גנבתי את אחי לשתי דקות לשיחה ושאלתי אותו כמה חברים הוא חושב שאמורים להגיע. הוא גמר שהרוב כי רק רבע שכבה התגייסה בחודשים לפני תחילת השנה, וכולם רוצים להתראות כך שזו נראית אחלה סיבה בשבילם. לא הצטערתי על הכמות, כמה שיותר יותר טוב.
"היי," אמר לי אביב כשעמדתי בצד וצפיתי בחברים נהנים לרקוד על החוף. חייכתי ונתתי לו חיבוק קל. הוא לבש בגד ים שהחמיא לו כמו שידעתי שכל דבר יחמיא לו, היה לו ריח ממכר וחיוך משגע. השמש שבדיוק הייתה בדקות האחרונות שלה בשמיים האירה קצת על שיערו החום הבהיר, בתספורת הקצרה שהייתה לו. הוא היה יפיוף, זה בקיצור. הוא שאל אותי איך אני מרגישה וצחקתי ואמרתי שהכל טוב, שאם הצלחתי לעזור לארגן מסיבה כזו אז כנראה שהכאב לא היה עד כדי כך חזק. הוא שוב התנצל אבל אחר כך המשיך ואמר שהוא דווקא שמח כי ככה דיברנו קצת יותר ממה שדיברנו בכל הפעמים שהוא היה אצלי בבית. הרגשתי נורא טוב עם איך שהוא אמר את זה כי הרגשתי שהוא שמח להכיר אותי. אחרי זה פשוט הכרנו אחד את השנייה קצת יותר טוב, הוא סיפר לי על הבית ועל המשפחה ועל הקשר הטוב שלו עם אחי. הזמן עבר נורא מהר כשדיברתי איתו וכשנדב בא ושאל אותי איך זה שאני לא רוקדת ומתפרעת על החוף, צחקתי והבנתי שבאמת לא באתי לכאן רק בשביל לדבר. שאלתי את אביב אם הוא יצטרף אליי והוא אמר שלא אבל שאהנה, נתן לי נשיקה קלה בלחי והלך לדרכו.
"אביב נכון?" שאל אותי נדב. הנהנתי אליו כשאנחנו מתחילים ללכת לאיזור הריקודים.
"כן, הוא מקסים, חבר טוב של אחי."
הרגשתי שזה היה הזמן שלי להתפרק ולהשתגע על הרחבה, והתחלתי לרקוד כמו בכל מסיבה אחרת, פצצה מתקתקת של אנרגיה שפשוט קופצת וקופצת על החוף. אני חושבת שהדבקתי כמה חברים בתנועות המשוגעות שלי אבל אני באמת מאמינה ששם פשוט צריך ליהנות, ועל רחבת הריקודים לא דופקים חשבון לשום דבר, בטח לא כשזה בחוף ים. המון זמן לא נהניתי כמו שנהניתי ככה.
כבר נהיה מאוחר כשהתעייפתי, הלכתי לקחת משהו מהיר לשתות ואז ראיתי את עומר חוצה את החוף מולי. קראתי לו מהר כי אחרי השיחה של הצהריים שנורא נהניתי בה הרגשתי שיש לי כאן הזדמנות לדבר ולהכיר מישהו חדש. הוא הסתובב, חייך אליי והתחיל ללכת לכיווני. הוא היה נראה פחות ביישן ממקודם. נתתי לו חיבוק קצר אבל בגלל שהייתי בבגד ים הרגשתי קצת לא נעים כי אולי הוא לא רגיל לזה, ואולי הוא בכלל תמים בכל הקשור לזה ואפילו לתת חיבוק לבחורה קשה לו לתת. הוא היה ההיפך הגמור מהטייפ של הילדים שאני מסתובבת איתם וזה מה שכל כך קנה אותי בקשר אליו. להפתעתי הוא דווקא לא נרתע, נתן לי חיבוק חזק יותר מזה של הצהריים.כנראה שהוא הרגיש יותר בנוח, והתחלנו בסמול טוק פשוט. השיחה הזו זרמה אפילו יותר מהשיחה עם אביב. היה חושך ולא הצלחתי כל כך לראות איך פרצופו נראה, אבל כשתקדמנו קצת לכיוון הגנרטור של האור שהבאנו יחד עם כל הציוד, נחשף בפניי שיערו המסורק היטב, עיניו הירוקות, שיערו החום בהיר והאף הקטן. באותו רגע חשבתי שהוא אחד הילדים הכי יפים שאי פעם ראיתי. העיניים שלו הזכירו לי את העיניים של בר ששבו אותי אז בלילה.
"הכל בסדר? קפאת פתאום." הוא העיר אותי מהמחשבות.
"בטח," חייכתי, "סתם נזכרתי פתאום במשהו שאני חייבת לעשות כשאגיע הביתה." שיקרתי.
"את צריכה טרמפ? אני מתכוון לחזור עוד מעט.ההורים שלי לא ישנים הלילה בבית, הם לקחו לילה במלון ואני צריך לחזור להחליף את הביביסטרית."
"בני כמה אחיך הקטנים?" שאלתי כשאנחנו מתקדמים אל עבר המחצלות עם התיקים.
"אחותי בת שלוש, היא בטח נרדמה אבל אני לא רוצה שלא יהיה אף אחד בבית אפילו לרגע."
"הייתי רוצה לבוא, אני חייבת להישאר לעזור לסדר.." אמרתי לו.
"לא נורא," הוא חייך, "בפעם אחרת." הוא אסף את דבריו, שם חולצה קצרה לבנה על גופו החשוף, נתן לי נשיקה קלה בלחי והלך לדרכו. בדרך ראיתי אותו אומר שלום מהיר לחברים שלו. משהו בו קונה אותי.