הוא הלך המשך.

קמתי באמצע הלילה במיטה הזוגית של אמא.מחובקת איתה.
נשקתי לה באיטיות וקמתי בשקט מהמיטה.
הכל היה פתאום שונה אחרי שאני ואמא דיברנו.הכל היה פתוח פתאום לא מוזר כמו שהיה.
עלה לי חיוך קטן וכאשר הסכמתי לו הוא התרחב.חייכתי לעצמי בניצחון.
אני כאן והוא לא.בדיוק כמו שתמיד רציתי.הלכתי לאט לאט לתמונה שמוצבת מעל האח וליטפתי את התמונה.
"אבא." לחשתי לו בשקט. "הוא עזב.אמא שלך שוב.תחזור." חייכתי חיוך קטן ודמעות זלגו מעיניי.
"אתה מבין.זה כאב לי לראות אותה איתו.זה הרג כל יכולת שלי לדבר איתה.אבל עכשיו הכל פתוח אבא.אתה יכול לבוא אליי.אין לך מושג כמה אני צריכה אותך פה.אני מבולבלת אני כמעט לא בבית.אבא?אתה מקשיב בכלל?אתה מקשיב לי אבא?"התחלתי להרים את קולי."אני פה קשה לי.תחזור.אתה שומע?"אמרתי בקול כואב וכמעט בצעקה גמעות זולגות לי בסערה.
יד ליטפה אותי מאחוריי.ולי לא היה אכפת התמסרתי לחיבוק.זה מה שהייתי צריכה.
"נולי.אני בטוחה שהוא שומע אותך " אמא אמרה לי בשקט.
"הוא לא.הוא לא מקשיב לי.הוא חושב רק על עצמו.משאיר אותנו פה לבד ועוזב משאיר אותי לשמור עלייך לבד!" חיבקתי את אמא.
"נולי.אני חושבת שזה לא טוב להישאר פה.\"אמא אמרה.
"אני לא הולכת לשום מקום בלעדייך\" אמרתי בביטחון מלא \"את רוצה שאבא יכעס עליי?אני הבטחתי לו"
"נולי.את צריכה עזרה.את עברת משבר.אני יודעת שאת צריכה את זה.אני לא יסכים לעצמי לאבד אותך."
אמרה בשקט אמא.
"אני?עזרה?זה את שצריכה עזרה! יוצאת עם בחורים עשר שנים מתחתיה מפסיקה לעבוד ומתפרנסת עליו.אמא.אני בסדר גמור" צעקתי כמעט.ואמא.אמא רק חיבקה אותי בשקט.
סופגת הכל לתוך הכתף.זו הגדולה של אמא.לדעת לשתוק.
נשמתי נשימות כבדות.הרגשתי כאב בלב לחץ.מועקה.
פתאום הכל נראה לי מיותר.
"אבא.אני רוצה אליך" אמרתי.