Katie1
כתבתי את זה לא מזמן, אני לא בטוחה אם זה ימשיך למשהו מעבר לסתם סיפור קצר.
מקווה שאהבתם, ואם לא.. לא קרה כלום (אבל אם יש לכם הצעות והערות/הארות, מוזמנים לכתוב, אני לא נושכת! :)

בית התקווה

Katie1 19/06/2012 1123 צפיות 13 תגובות
כתבתי את זה לא מזמן, אני לא בטוחה אם זה ימשיך למשהו מעבר לסתם סיפור קצר.
מקווה שאהבתם, ואם לא.. לא קרה כלום (אבל אם יש לכם הצעות והערות/הארות, מוזמנים לכתוב, אני לא נושכת! :)

"אם הם יתפסו אותנו הם יהרגו אותנו, סתם שתדע."
אמרה הנערה, זו הייתה שעת לילה מאוחרת, שעה שאף הורה לא היה רוצה למצוא את ילדו מחוץ לבית המוגן והבטוח.
"אז נדאג לזה שהם לא יתפסו אותנו." השיב לה קול נערי שהיה כה מלא בביטחון, אף שנדמה שהעביר לה חלק מביטחונו של הנער עצמו אליה.
היא צחקה, היה נדמה לה שכל דבר בו לעג לברור מאליו, שגם הדברים הכי צפויים והגיוניים לא יתרחשו כל עוד היא איתו.
השעה הייתה שתיים לבנות בוקר, הם לבשו את אותם בגדים כבר יומיים.
זו הייתה עיר שהם בקושי הכירו, אבל ניחמה אותה העובדה שלפחות אחד את השני הכירו טוב למדי.
הם התייצבו מול בניין חסר ייחוד בצבע חום דהוי, הנערה ניחשה שזהו בניין ישן למדי ושהם לבטח נמצאים באחת השכונות היותר ישנות שהייתה לעיר להציע.
"בואי" הוא משך בידה והוביל אותה לצד הבניין.
לפני שהספיקה לשאול מה הוא מתכנן, היא הבחינה בסולם מתכתי שצבעו הכסוף המבריק בלט לעומת צבעו של הבניין, צבע מכוער למדי, חשבה כעת.
הנער החל לטפס, והיא עשתה כמותו.
הסולם היה גבוה למדי, והם מצאו את עצמם מגיעים את לגג הבניין, הם נעמדו עליו והנערה אחזקה בידו "אם הבניין הישן הזה עומד להתמוטט אני-"
אבל הוא קטע אותה "הוא לא יתמוטט, לפעמים אני לא מבין מה עובר לך בראש כשאת ישר חושבת על דברים כאלה." אבל אז הביט בה והבעתו התרככה, עיניו הירוקות שידרו עצבות וכאב בו יחד.
היא חייכה אליו "זה בסדר, אני כבר רגילה לחוסר הטקט המובהק שאתה מפגין מדי פעם."
הוא צחק וניער בראשו "את הראשונה" פסק.
הם התיישבו שם על הגג והשקיפו על העיר הגדולה שהסתובבו בה מזה שלושה ימים, בניתוק מוחלט מכל השאר.
"אתה חושב שהם יתגעגעו אלינו?" שאלה בשקט
הוא המהם כחושב "זה משנה?"
"לא" פסקה "הרי זה לא באמת משנה, אנחנו לא נתגעגע אליהם, ולא נפגוש אותם עוד לעולם, כך שאין לנו דרך גם לדעת אם התגעגעו או לא."
מבטו ניתק ממראה העיר החשוכה וננעץ בה.
"הגיע לנו יותר טוב מהם וממה שהיה להם להציע." הוא חייך אליה ושביב תקווה ניצת בעיניו "לעולם לא נחזור אליהם, לעולם לא."
היא הביטה בו ודמיינה חיים חדשים, חיים מחוץ לבית היתומים הנורא ההוא בו התקיימה (שכן אי אפשר להגדיר זאת כ"חיה" שכן נדמה שמהות החיים מעולם לא נכנסה בין כותלי אותו בית ישן ומתועב). כן, במשך ששת השנים האחרונות התגוררה בבית היתומים הנורא ההוא, אך כעת הגיע זמנה להתחיל מחדש.
היא הביטה בנער שישב לידה, ולחצה את ידו בכוח שמעולם לו ידעה שקיים בתוכה.
"אני שמחה שאני אזכה להתחיל חיים חדשים, ועוד יותר שמחה שהחיים האלו יהיו איתך."
הוא נשק לה.
הזמן עבר, והם נשארו ישובים שם במשך זמן ממושך, מדמיינים את חייהם מעתה והלאה,
הם ישיגו עבודה ויהיו עצמאיים, אולי אחר כך ישלימו את לימודיהם אחרי שיחסכו מספיק כסף.
הם ישכרו דירה ויכירו אנשים.
הם יקנו בגדים חדשים וספרים
"וכריות!" הוסיפה הנערה "כי תמיד צריך כריות."
השמש עלתה והם הביטו בזריחה בשתיקה, שכן ידעו מה עובר במוחו של האחר.
העיר הלא מוכרת הזאת תהפוך לבית, היא תהיה לבית הראשון שלנו.

הם לא יכלו לנחש שבאותה העת נערכו חיפושים ברחבי ערים רבות אחר זוג יתומים שנעדרים מזה שבוע מבית היתומים "תקווה".
הם לא יתפסו אותנו חשבה לעצמה הנערה.
אך גם הנער שישב כעת לידה לא יכול היה לדעת מה צופן העתיד, ובעוד מתנדבים ומספר שוטרי סיור סרקו את העיר שהחשיבו לביתם החדש, הוא ישב שם בשקט וחייך, מדמיין את חייו החדשים ולועג לברור מאליו.


תגובות (13)

קייטי!!!! שקרנית!!!! את כן נושכת XD
אני ממש אוהבת את הכתיבה שלך! לפעמים אני כל כך מקנאה בכישרון הזה שלך להעביר מסרים רק בכתיבה (:
מחכה לראות עוד דברים שלך!

19/06/2012 09:19

סיפור נחמד, עמוק- כמו שלוסי כתבה…
את כותבת יפה ואין לי הערות, רק הארות [; ואני בטוחה שאלו טעויות הקלדה…

1)במספר משפטים שהנער אומר יש פעלים בלשון נקבה.
2)קצת מפריעה לי העובדה שאין פיסוק בין משפט שאומרת דמות לבין המשך הסיפור ("לא" פסקה "הרי זה בכלל לא משנה… —> "לא," פסקה, "הרי זה בכלל לא משנה…).
[אבל זו רק אני…]

וזהו נראה לי (:

19/06/2012 09:39

היי קלייר :) *חייבת לציין שאני אוהבת את השם הזה*,
תודה רבה על המחמאות ועל ההארות! אני אעבור על הסיפור שוב אראה מה אני יכולה לתקן, בקשר לפיסוק בין משפטים…מצד אחד אני יודעת שככה אמורים לכתוב (תודות לשיעורי דקדוק קפדניים למדי) ומצד שני, אני לא אוהבת את זה! אבל אם זה עוזר לקוראים אני בהחלט אוסיף חח.
ולוסייי! אני אוהבת אותך מאווד, ותודה על המחמאות :)

19/06/2012 10:05

כרגיל, הכתיבה שלך ממש מדהימה:)
הסיפור נשמע ממש מעניין, והתיאורים שלך הכניסו בו עניין אפילו גדול יותר…
הייתי שמחה לקרוא המשך, אבל גם בתור קטע קצר זה ממש טוב!
תמשיכי לכתוב, אני ממש נהנית לקרוא קטעים מעשה ידייך:)

19/06/2012 13:38

תודה רבה רבה חייכנית! באמת שהתגובה שלך שימחה אותי.
אני לא חושבת שאמשיך את הסיפור הזה, לא בזמן הקרוב לפחות, למרות שאני רוצה. אני נכון לעכשיו כותבת שני סיפורים במקביל אז יהיה קשה להוסיף עוד אחד ..
מה שכן, סביר להניח שבקרוב אעלה לאתר סיפור בהמשכים! (אני פשוט מפחדת שאני אפסיק לכתוב אותו באמצע ונכון לעכשיו רוצה לקחת את הזמן לבנות עלילה שלמה ולראות שאני אצליח להתמיד בכתיבה שלו חח).

19/06/2012 14:11

כיאה וכנאה לקייטי המקסימה מושלם שבמושלמים כל הכבוד לך ממש ממש אהבתי ממני בקי ♥♥♥♥♥

20/06/2012 01:32

הסיפור היה מרתק ומותח מלא בתיאורים, נהניתי מכל שנייה.
ציפיתי לסוף יותר טרגי, הפריע לי בהתחלה שהשתמש ארבע פעמים במילה "למדי"
בשמונה שורות בלבד, תנסי לגוון במילים שיש להם אותו משמעות.
אהבתי את סגנון הכתיבה שלך יש בו משהו מרגש, עמוק ויפיפה

20/06/2012 03:12

את כן העלת עוד קטע!!
אני חייבת לציין שהכתיבה שלך מדהימה וסוחפת…
הסיפור העמוק משך אותי אליו, "לעמוד" מאחורי זוג הנערים שבוהים בשקיעה מתוך תקווה לדרך חדשה.
בקשר לשאלה אם להפוך את זה ליותר מסיפור קצר?
אני חושבת שזה יכול להיות מהנה אם תכתבי לזה כמה פרקים, אבל זאת בחירתך :)
העיקר לכתוב את מה שאת אוהבת…
מחכה לקרוא עוד קטעים שלך! :)

20/06/2012 09:02

תודה רבה אנשים! :D
אני כל כך מעריכה ושמחה שהגבתם פה, זה רק מגביר את החשק להמשיך ולכתוב פה.
פנדס תודה על תגובתך, אני אזכור את זה להבא כשאכתוב (:

20/06/2012 11:03

אהבתי מאוד את הסיפור אני מקווה (או במילים אחרות דורשת!) שתמשיכי את הסיפור :)

21/06/2012 03:36

תודה רבה! :D לא בטוחה אם אמשיך את הסיפור הזה בזמן הקרוב, אני עובדת על סיפור אחר שאני מקווה שאעלה שבוע הבא :)

21/06/2012 12:41

מי שמדברת…חחח הכתיבה שלך מדהימה היא סוחפת ומרתקת! ממש נהניתי לקרוא!

02/07/2012 09:21

תודה רבה! *מסמיקה*

03/07/2012 11:39
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך