״מתעורר לי בלילה מסיוט שחלמתי, אך מהר אני מבין זאת מציאות שמכה בי ״ עונה 2 פרק 6+7

•מאיר•

שוטרים נכנסו למשרד
ציון הספיק לברוח,הרגשתי אך הכדור חודר לגופי,זה כאילו שהייתי אני ולא אני
בין רגע לא הרגשתי תגוף שלי,אבל לא הייתח מת,עייני היו פתוחות והבטתי בחובשים מנסים לעצור לי את הדם..
הייתי חייב לחיות!,זה לא צריך להיגמר ככה,אבישג חייה,ואני חייב למצוא אותה!

•אליאור•

״אליאור?״,אוראל עמדה בדמעות בפתח חדרי
הרמתי את ראשי אליה,הרבה זמן לא ראיתי אותה
״אוראל?..מה קרה?״,שאלתי בדאגה
הבכי שלה התגבר והיא לא הצליחה לדבר
״אנ..אני חיי..בת,לספר לך…״,גמגמה וניסתה להירגע
״שש..אוראל תרגיע,הכל בסדר,מה קורה?״,שאלתי אותה בעדינות
״אני…בהריון״,אמרה והיא שוב בכתה
״מה?,ממי?אך…״,הייתי מבולבל
״ממי?,היית היחיד אליאור?,זאת התשובה שלך?,אני בהריון!״,התעצבנה ובכתה
״ו…מה עם הפלה?״,שאלתי לחוץ
״לפי מה שהרופאים אומרים,מאוחר כדי לעשות הפלה…אני בחודש שלישי״,בכתה
״שיט…אוראל אני מצטער!״,חיבקתי אותה
יש לנו הפרש בגילים,בסך הכל בת 17,היא עדיין צעירה לכל זה…
בלילה היא ישנה איתי,בחרנו שנטפל בתינוק הזה לא משנה מה…
בסביבות 3 לפנות בוקר,הטלפון שלי צלצל
״הלו?״,עניתי בקול עייף ועיני עדיין סגורות,לא ראיתי בכלל מי מתקשר
״שלום,מתקשרים מהבית חולים קפלן,מאיר השוטר ש טענתו,הוא עוסק בקירה,בקיצור ירו בו,והוא ביקש לראות אותך בדחיפות״,אמרה לי
״אוקיי אני כבר בא״,אמרתי וניתקתי
שפשפתי את עיני וקמתי
״ממ…לאן?״,אוראל התעוררה ושאלה בקול עייף
״אני כבר חוזר יפה שלי…תשני״,נישקתי אותה,היא נרדמה וכיסיתי אותה
התלבשתי מהר ויצאתי,למה ירו במאיר?,מה כל כך דחוף לו לספר לי משהו…

•ציון•

מיד ברחתי אחרי שיריתי בו
נסעתי במהירות לבית שלי,ירדתי מהר למרתף
היא כמו תמיד שוכבת,ולא זזה,בקושי נוגעת באוכל שאני נותן לה
אני לא מוכן שיקחו אותה!,היא שלי!
״קומי…הולכים״,לחשתי לה
היא רעדה וסירבה לקום,היא מעלה לי תעצבים!
״תפסיקי כבר להיות כזאת קשה!,אנחנו נברח מפה״,אמרתי לה
היא בכתה ושתקה,הורדתי מימנה את החבלים והקמתי אותה,היא לא עמדה על הרגלים
הרמתי אותה ויצאתי מהר מהמקום
סדרתי כמה דברים בתיק שלי
אני עוזב את הארץ,צרפת,אמריקה לא אכפת לי איפה!,הם לא יקחו לי אותה מימני!

•אליאור•

הגעתי לבית חולים,מאיר שכב מחובר למכשירים
נעמדתי לידו,אני חייב שהוא ישאר בחיים!,הוא הסיכוי היחיד שנמצא את הרוצח של אבישג
הוא פתח את עיניו לפתע והוריד תדבר הזה שעוזר יעני לנשום
״אלי..אור…אבי..אבישג״,הוא התחיל למלמל בקול חלש וצרוד
״מה אבישג?״,שאלתי
״אבישג… חייה״,אמר לי,פתאום תקף אותי הלם
צפצוף הוציא אותי מהמחשבות שלי
״מה אבישג חייה?,מאיר תענה לי!״,אמרתי בלחץ
עיניו נסגרו
״לא!…מאיר,אני מתחנן!״,אמרתי לו
רצתי לקרוא לרופא,למה דווקא עכשיו!!,לא יודע למה להאמין,אבישג חייה?,אבל איך?,קברנו אותה,השוטר מצא את הגופה שלה
בעטתי בקיר בחוזקה,ודמעות זלגו מעיני,יש לי סיכוי למצוא את אבישג!,וזה שיודע מה איתה עומד למות…
הרופאים נלחמו על חייו,הם הוציאו אותי מהחדר
בבקשה מאיר..אל תעזוב עכשיו
לא יכלתי ללכת לספר לכולם,אם זה לא נכון?,אמא שלי תשבר עוד יותר…זה טירוף
הם הצליחו להציל אותו
״סליחה,אני יכול לדעת מה איתו?״,שאלתי את האחות
״מי אתה בישבילו?…״,שאלה
״קרוב משפחה״,שקרתי
״המצב שלו בינוני,הוא צריך להיות תחת השגחה״,אמרה לי
הנהנתי,היא הלכה,נתתי מבט אחרון בחדר
אני הצטרך לחכות,לתת לו לנוח
חזרתי לבית,השעה הייתה 6 בבוקר,אוראל ישנה עדיין
אני לא מאמין שאני הולך להיות אבא..
ופתאום בבום מה שמאיר אמר לי חזר
״אבישג חייה…״,אמר קולו בראשי
התיישבתי על מיטתי,אני לא מצליח לעכל,אבישג חייה…ואף אחד לא יודע לאן היא נעלמה…
נכנסתי לחדר האמבטיה,דמעות זלגו מעיני
זה טירוף ליום אחד!,אם זה לא נכון למה סתם להטריף אותי?!
״אליאור..״,אוראל דפקה בדלת
״אה?..״,שאלתי בקול צרוד
״הכל בסדר?״,שאלה בדאגה
״כן כן…לכי לישון מוקדם מידי״,אמרתי לה
שמעתי אותה מתרחקת

•אבישג• (הדמות שלה חוזרת לסיפור!!)

עיני מטושטשות,אני פתאום לא יודעת מה אני כאן,אך הגעתי לכאן
אני רק יודעת שרע לי פה…אנשים חסרים לי
איפה כולם?…
האיש הזה רע…ללא הפסקה מתעלל בי
הוא נסע בשיא המהירות ולא ידעתי לאן,אני אולי עוזבת את הארץ,איפה יחפשו אותי עכשיו?,אם מחפשים אותי בכלל?
לא!,אסור שזה יקרה!,אני רוצה לחזור למשפחה שלי!
הצלחתי להשתחרר מהחבלים,ולא יודעת מאיפה הכוח הזה בא
נתתי לו מכה בראש בחוזקה,הוא התעלף וכמעט עשינו תאונה
יצאתי מהמכונית במהירות ורצתי הכי מהר שיכלתי
הייתי חלשה,עייפה,היה לי קר…אבל הרגשתי חייבת לרוץ
לברוח ממנו לפני שהוא יעשה לי משהו
אחרי ריצה שלמה הגעתי לאיזה מקום
ניראלי עיר קטנה
התנשפתי בחוזקה,הכל התחיל להסתובב,אני חייבת,חייבת לברוח לפני שהוא יתפוס אותי
״ילדה?,אני יכול לעזור לך?״,שאל אותי בחור הוא תפס אותי ומיד התרחקתי
לא הצלחתי להוציא מילה מפי
״אנ..אי..איפה אני?״,שאלתי,הצלחתי לדבר אחרי חודשים שלמים!
״תל אביב..את צריכה עזרה משהו?״,שאל אותי
דמעות זלגו מעיני,אם רק ידעתי איפה אני צריכה ללכת,איפה המשפחה שלי…איפה כולם?
״אני התקשר למשטרה..״,אמר לי
הנהנתי..