פלן- החיים מתחילים מחדש…

בפעם הראשונה בחייה, רוני יצאה מהבית לפנימיה.
ההכנות לנסיעה נמשכו יותר מחודש, ורוני התרגשה מאוד.
סוף סוף תוכל להיות מי שהיא, בלי הצגות, בלי לפחד שידברו עליה.
היא נוסעת ל"פלן".
***
דניאל ישב והביט בפעם המאה במרצפות, בקירות ובמיטתו.
הוא הרהר בחיים החדשים שהיו לו בפנימיה. הוא יוכל להיות מי שיבחר.
לפתע נח מבטו על התמונות שעל קיר חדרו. באחת מהתמונות הן היו.
הוא התגעגע אליהן. מאוד.
***
מרימל'ה ישבה על הספה והמתינה לתלמידים החדשים. 'השנה התלמידים מאוד מגוונים' חשבה.
היא קיוותה שתוכל לעזור לילדים לבנות את אישיותם בצורה הטובה ביותר.
אחרי הכל, בשביל זה נועדה פנימיית "פלן".
בינתיים, עד שהתלמידים יבואו, יש עוד הרבה מה לעשות.
מרימל'ה קמה והלכה לתלות שלט "ברוכים הבאים" לתלמידים החדשים, שיבואו בעוד שעות ספורות.
***
"אחח" נאנחה נערה בלונדינית שלבשה שמלה ורודה. היא גררה את מזוודתה בקושי רב.
"היי, את! את צריכה עזרה?" שאל בחור נאה, שנראה בגילה של הנערה.
"לא, תודה" דחתה את ההצעה.
"ובכל זאת?" התעקש.
"אני אשמח…" חייכה הנערה בביישנות. "דקלה", היא אמרה, "נעים מאוד".
"אני דביר", אמר גם הוא, "גם לי נעים מאוד…". דביר חייך חיוך כובש, וכמה נערות שעברו במקום צחקקו.
"לאן את נוסעת?" שאל דביר ומיד הוסיף "אם אפשר לשאול…".
"לפנימייה בצפון. ולאן אתה?"
"לפנימייה בצפון- כמוך! יכול להיות שאת נוסעת ל'פלן'"?
"כן! אני לא מכירה אף אחד, ועכשיו- לפחות אותך כבר פגשתי!" דקלה חייכה חיוך רחב, וניכרה בה ההקלה.
האוטובוס הגיע לתחנה, ודביר ודקלה החלו לרוץ לעברו.
הם עלו על האוטובוס, שמחים ונרגשים לתחילת חייהם החדשים.