לוכד החלומות

התעוררתי לפנות בוקר כשרשת לוכדת חלומות מכסה את פניי, אבל בכל זאת התגנבו חלומות לא טובים על חרפת רעב, על פשיזם, על "החומה" של פינק-פלויד, ועל הספר "1984". אני מסיט את לוכד החלומות מפניי, וגומע שארית אקסל בפחית על השולחן. הטעם מרקד בלשוני, כאילו המשקה רווי חיידקים. אני מרגיש אותם מאושרים לרדת לגרוני ולהיספג בו, וללכלך את כל מערכותיי הפנימיות. אבל נדמה שגם כך אני עומד למות, אז מה זה חיידקי סוכר באיברים שלי, כשיש לי להצביע בקלפי ולמות, ולקוות שבני-משפחתי הזאטוטים יחיו בעולם טוב יותר, מדינה טובה יותר. אני משתין ולא שוטף ידיים, תר אחר פרוסת גבינה צהובה במקרר, בולע אותה בטירוף, לוקח עוד, ועוד, ומחסל מאה גרם. אני מקווה שיש מים קרים מספיק להקפיא אותי משנתי הערה, מתפשט עד עירום ועומד משתנק במים הקפואים. הריאות שלי משתנקות, ונאבקות על אוויר. מוחי מקבל הלם כמו הלם חשמל, ואני נאבק על נוכחותי במים, כמו אריה, עד שאני משתעל בטירוף, וסוגר את המים ומשליך את הטוש על הברז. כשאני יוצא פטמותיי זקורות, ולא מחרמנות, שק אשכיי צמוק כמו צימוקים, ואני ממהר להתעטף עירום בשמיכות ולספור ממאה עד אפס. ואז הראש מסתדר לי, וכך גם שפיותי, ואני נשכב על המיטה פרוש איברים ומחכה לגאולת נשמתי.