אסור לתלות תקוות ביומן
יומני היקר, כולי צער וחרטה שלא כתבתי כבר זמן מה. מכך הינך יכול להסיק עד כמה עמוס היה שבוע זה עבורי, יומן יקר שלי.
השבוע פגשתי בו לראשונה, יומן שלי. באדם היקר לי מכל. השבוע צפיתי לראשונה בעיניו השחורות כליל, בשערו הקצרצר ובחיוכו השובה. נפגשנו בשיעור הראשון, שיעור מתמטיקה, יומן. הינך יודע עד כמה אני מתעבת מתמטיקה, הלוא כן? אז הינך טועה, יומני. את השיעור הזה, למרבה הפלא, אהבתי עד כדי תקווה שלא ייגמר.
האומנם הוא התיישב לידי בפאת חוסר מקומות ישיבה, אך עד מהרה שוחחנו על נושאים מרובים ומלאי תוכן, יומן. הוא כל כך חכם ומפולפל, יודע איך לשכנע כל אחד לתמוך בהשקפות עולמו. מהשיעור ההוא ידעתי שנשביתי בקסמו, באפלה שבעיניו, רציתי לדעת עוד, רציתי… רציתי להתקרב אך היססתי.
למחרת, יומני, הוא הציע לי לצאת. הופתעתי במעט, אך מיד הנהנתי. אותו ערב היה הטוב בחיי, הוא הוביל אותי ביריד בין הדוכנים וניסה לנצח ולזכות בבובה עבורי, תוך שידו לא חודלת מלהאחז בידי. בסופו של אותו ערב, יומן, הוא העניק לי נשיקת אהבת אמת, ראשונה בכל חיי. הסמקתי בכל מאודי, נפרדת ממנו לשלום תוך שראשי מורכן בביישנות אופיינית. נשכבתי על המיטה, אוחזת בבובה הורודה שהעניק לי, ומצמידה אותה קרוב לליבי שהתקשה להירגע אחרי הנשיקה. מאז לא חדלתי מלחשוב ולהרהר עליו ועל דעותיו הקיצוניות, על מראהו המחוספס, וחכמתו יוצאת הדופן. דיברנו כמה וכמה פעמים מאז, שאותן נצרתי בזכרוני וחשבתי ופירשתי אודותן בלילות. כך עברו להם ארבעה ימים של אהבה, יומני היקר.
אמש, הוכרחתי להגיע למסיבה על ידי חבריי. אני מסוגלת לשמוע ולהרגיש שאתה מגחך, יומן. מי כמוך יודע שאני לא הטיפוס למסיבות. בכל אופן, נכנסתי לבית בו ארעה המסיבה, שוחחתי עם כמה מחבריי. דיברתי גם איתו, אחרי כמעט שבוע של אהבה כמעט ממומשת. הוא נישק לשפתיי בשנית, החמיא לי, ורקד איתי סלואו ארוך ואיטי, בו ידיו אחזו במותניי וידיי בכתפיו החסונות, הבטנו אחד בעיניי השני. ׳אני אוהב אותך׳ הוא לחש לאוזני בשקט, וללא אף היסוס התוודיתי באהבתי כלפיו. כעבור שעה שנפרדנו האחד מהשנייה, יומן יקר, נכנסתי לשירותים על מנת לשטוף את ידיי המלוכלכות במשקה שנשפך, והינה נתקלתי בדברי אהבה שנאמרו מבחור לבחורה. התרגשתי ממילותיו, הוא אמר שהוא אוהב ומעוניין רק בה, שרק היא נמצאת בתוך ליבו, נשבע לה אמונים. אבל יומן, כשהדלת נפתחה לא היו מילים בפי, זה היה הוא, הבחור שלי.
אני צריכה עזרה יומן, אני זקוקה נואשות לעזרה ממך, ידידי. התואיל בטובך לגאול אותי מייסורי, מליבי השבור? התוכל לנפץ את נפשי התמימה לרבבות ולמיליוניי רסיסים כפי שליבי נופץ? התוכל? אכרע ברך, אעשה כל שתרצה.
בבקשה יומני ידידי, רפא נא את ליבי השבור.
תגובות (3)
שכחתי להגיד שהיומן פה מהווה הרבה יותר מסתם יומן, זה מן סוג של הקבלה, אולי סמל.. רק רמזתי.
אהבתי מאוד את הרעיון של סגנון שייקספיר. את כותבת נפלא ומדהים, נסחפתי עם אותן רגשות שהזכרת בטקסט כשקראתי…
את כותבת ממש מקסים, אני הולכת לקרוא עוד סיפורים שלך (:
בהצלחה בהמשך,
א. אנונימית
תודה רבה לך.. גם אני עברתי על הפרופיל שלך ומאוד אהבתי את הסיפור על בעלי המוגבליות (סורי ששכחתי את השם של הסיפור) אני אעבור מדי פעם על סיפורים חדשים שלך, יש לך כתיבה מעניינת. אם את רוצה להעביר ביקורת על סיפורים שלי את מוזמנת בשמחה.