למה דווקא הוא? פרק 36

~נקודת מבט של ליאן~
“מה?” שאלתי כי לא הייתי בטוחה ששמעתי נכון.
“אני אסביר את זה יותר טוב.. לעשות משהו איתי אחריי שאת מסיימת לעבוד” הוא צחק.
“אממ” מלמלתי, לא ידעתי מה להגיד.
“אני נפגשת עם מאיה וניר” שיקרתי.
“אהה” הוא אמר והסתכל הצידה.
“אז פעם אחרת?” הוא שאל.
“כן בטח” אמרתי ומיד הלכתי משם כמעט בריצה.
המשכתי לרדת במדרגות וכשיצאתי מהבניין התחלתי להתנשף בכבדות.
למה לעזאזל הוא היה צריך לעשות את זה עכשיו?!. אני עדיין לא מוכנה לזה.
התחלתי ללכת לעבודה ולא הפסקתי לחשוב למה הוא התכוון. אם הוא התכוון בקטע ידידותי או אולי משהו מעבר לזה.
מה שזה לא יהיה אני שמחה ששיקרתי לו. אני גם ככה מנסה 'להשמיד' את הרגשות האלה שיש לי אליו והוא לא עושה את זה קל במיוחד.
הגעתי לעבודה שלי,בחנות הספרים, מזמן לא הייתי כאן. נכנסתי פנימה וראיתי משהי שאני לא מכירה עומדת ליד הקופה.
“שלום” היא אמרה לי. היא הייתה לי מוכרת.
“אני עובדת כאן” אמרתי.
“אהה את ליאן?. כן יעל סיפרה לי עלייך”.
“טוב הגיע ארגז עם ספרים חדשים.. תסדרי אותם”.
“איפה יעל?” שאלתי וניגשתי לקופסה עם הספרים.
“היא הלכה לפני כמה זמן” היא אמרה והתקרבה לקופסה לעזור לי.
“את ממש מוכרת לי” אמרתי לה.
“וואלה?” היא שאלה והסתכלה עליי.
“לא נראה לי שנפגשנו” היא לקחה כמה ספרים והתחילה לסדר אותם.
ראיתי את השיער שלה שבקצוות היה בצבע אדום וישר נזכרתי.
“אגם” אמרתי.
“מה?” היא שאלה והסתובבה אליי.
“ידעתי שאני מכירה אותך” לקחתי כמה ספרים בעצמי והלכתי למדף של ספרי המתח.
“מאיפה?” היא שאלה.
“בטח את לא זוכרת.. את היית אצל שכן שלי ובדיוק אני יצאתי ונתת לי טרמפ לבית ספר אפילו” אמרתי.
“אני באמת לא זוכרת” היא צחקה.
“אפילו הבאת לי את המספר שלך”.
“כנראה ממש מצאת חן בעיניי” היא צחקה.
“את סיפרת לי שהיה לך שכן שהיית דלוקה עליו ושזה לא נגמר טוב.. אבל לא בדיוק סיפרת לי מה קרה” אמרתי והלכתי שוב פעם לקופסה לקחת את הספרים האחרונים שהיו שם.
“אההה את שכנה של זוהר?” היא שאלה.
הנהנתי.
“אוקי עכשיו נזכרתי בהכל”.
“משהו קרה ביניכם?” היא שאלה והרימה גבה אחת.
“ממש לא” אמרתי.
“למרות שהיום הוא..” נעצרתי.
“הוא מה?” היא הייתה נראית מודאגת.
“סתם הציע לי להיפגש איתו”.
“וסירבת אני מקווה".
הנהנתי שוב.
“יופי".
“אבל אני לא מבינה אם הוא התכוון למפגש ידידותי או אולי..”.
“תאמיני לי שהוא רוצה יותר מזה" היא קטעה אותי.
“באמת?” שאלתי וחייכתי.
“אל תחייכי" היא אמרה למרות שהיא הייתה עם הגב אליי. לא הבנתי איך היא ראתה.
“אני מתכוונת לזה שהוא בטח רצה לשכב איתך ולזרוק אותך".
“לא נראה לי".
“תאמיני לי אני מכירה גברים כמוהו. זה הדבר היחידי שיש להם בראש".
“במיוחד שאת קטנה ממנו בחמש שנים בערך?”.
נאנחתי. “או שיש מצב שהוא באמת רוצה להיות איתך" היא צחקה.
“אולי הוא מנסה להשתנות ונמאס לו מסטוצים" היא המשיכה.
“יש גם כאלה מקרים".
הסתכלתי עליה והקשבתי לה.
“אז מה אני צריכה לעשות?" שאלתי ולא האמנתי שאני באמת מתייעצת איתה על זה.
“את עדיין רוצה אותו?” היא שאלה.
משכתי בכתפי.
“ועניין הגיל לא מפריע לך?”.
שוב משכתי בכתפי.
היא צחקה. “אז אם הוא גם רוצה אותך בקטע רציני.. אני בעד שתנסי".
“אוקי" אמרתי.
“רק תזהרי ליאן".
סמכתי על זוהר וידעתי שהוא לא יעשה לי שום דבר רע.
כשהמשמרת שלי הסתיימה יצאתי משם והלכתי הביתה, הלכתי די מהר כדי לדבר עם זוהר.
כשהתקרבתי לבניין הלב שלי החל לדפוק ממש מהר והרגשתי שעוד שנייה הוא מתפוצץ מרוב התרגשות.
עליתי בזריזות במדרגות והגעתי לקומה שלנו. עמדתי מול הדירה שלו ודפקתי על הדלת.
דפקתי בפעם השנייה ועמדתי לוותר, כנראה שהוא הלך עם חברים שלו בסוף או משהו.
הדלת נפתחה והוא עמד מולי.
“היי ליאן מה את עושה פה?” הוא שאל.
“סתם בסוף אני לא נפגשת איתם" חייכתי אליו.
“אוקי.. אבל..” הוא גמגם ויכולתי לראות שהוא לחוץ.
“נו זוהר כמה זמן?” שמעתי קול בוקע מהדירה שלו.
הסתכלתי עליו. “אממ ליאן..” הוא אמר, הוא היה נראה נבוך.
“עזוב אני טיפשה" אמרתי והלכתי משם ישר לבית שלי. טרקתי את הדלת מאחוריי והלכתי בזריזות לחדר שלי.
נכנסתי מתחת לשמיכה כמו שאני אוהבת אבל לא בכיתי, פשוט שכבתי על המיטה והתמרמרתי על כמה שאני טיפשה.
על זה שבכלל העזתי לחשוב שזוהר באמת מתעניין בי.