הפעם האחרונה (התקפי חרדה)

15/03/2015 826 צפיות 5 תגובות

בוקר, מוקדם בבוקר.
השמש כבר עלתה אבל אצלי עדיין חושך.
אחרי עוד לילה של סיוט, לילה של סיוט שלא נגמר.

זו לא הייתה הפעם הראשונה, אבל רציתי שזו תהיה הפעם האחרונה.

אז הפעם זו הייתה כמעט, כמעט הפעם האחרונה.
כמעט הפעם האחרונה של ההרגשה הזאת של הכלום.
של הפחד.
של הלחץ והחוסר שליטה.
הרעידות בכל הגוף, הזרמים.
של הפחד ממה שקרה ובעיקר ממה שיהיה.
הנשימות המהירות והדופק המואץ.
של התחושה הזאת שאתה לבד ולא משנה כמה אנשים יהיו מסביבך, כי מסביבך יש המון אבל איתך – אין אף אחד.
ועד שנדמה לך שמצאת מישו שבאמת שם איתך – אתה מבין שטעית, שהוא בסך הכל שם כי לא נעים לו לעזוב אותך במצב הזה ובסוף גם הוא בורח.בורח ממך, אבל בורח בעיקר מעצמו.
אתה יודע שאם הוא ישאר הוא מהר מאוד ימצא את עצמו גם הולך באותו מסלול שבו הלכת קודם.
המסלול שהוביל אותך לשביל ללא מוצא שמסתיים בתהום, התהום הזו שאתה תקוע בה.
אתה רוצה לעזור לו ואז אתה מבין שהעזרה הכי גדולה שלך זה שפשוט תניח לו.
פשוט תעזוב אותו, ותן לו ללכת.
נכון, יש כלל שאומר שחברים נמצאים אחד בשביל השני תמיד, בטוב וברע.
אבל גם יש כלל שאומר שלכל כלל יש יוצא מהכלל.

אז הפעם זו הייתה כמעט, כמעט הפעם האחרונה.
אבל בפעם הבאה,
בפעם הבאה – זה יהיה הסוף.


תגובות (5)

מדהים.
אף פעם לא קראתי סיפור שלך אבל רואים שיש לך כישרון!
תמשיך לכתוב! מדרגת 5

15/03/2015 09:19

זה ממש יפה ועמוק. הצלחתי ממש להיכנס לזה.

15/03/2015 10:30

תודה רבה!!!

15/03/2015 11:15

זה סיפור יפה ועמוק, ורואים שיש לך כשרון גדול (-:
מעכשיו אני אנסה לשים יותר לב לסיפורים שלך ולהגיב (-:

15/03/2015 14:57

תודה רבה סופרת צעירה :)

16/03/2015 13:41
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך