הישרדות
הישרדות
אתה מכיר את ההרגשה שאתה מת מרעב. ואז אתה מגיע לארוחה. והכל פרוס על השולחן. כמו אחרי מסע בטירונות בצבא שיש פריסה. ויש מלא צלחות של אוכל על השולחנות באוהל. או במקרה היותר טוב, כשאתה מוזמן לחתונה והקייטרינג פרס את המתאבנים על השולחנות הקטנים והמנות העיקריות מחכות בשולחנות הרחוקים. וגם אצל אמא. ביום שבת . כשכל המשפחה מגיעה והדודה נורית מכינה 5 סוגי סלטים ודודה גילה מכינה דגים בתנור. ואמא הכינה עוף בשום . והכל פרוס על השולחן. ורק מחכים ליריית הזינוק. ואני רוצה הכל. הכל לי. להיות ראשון ולאכול הכי הרבה. ולאכול את הכל. שרק לי יהיה טעים. ושלאף אחד לא יישאר מלבדי. ורק אני אהיה שבע. וכשאני אסיים לאכול ואתיישב לי בכורסה הנוחה עם בטן מפוצצת, רגע לפני הגרעפס שישתחרר כבר, אז הם יכולים להתכבד כל השאר. אז לא אכפת לי. שיאכלו גם הם . וגם ישבעו. זה מזכיר לי משהו הספק-חזירות-ספק גרגרנות-תת אנושיות הזאת שלי.
לא נעים להגיד אבל כשנכנסתי בפעם הראשונה לאתר הכרויות וראיתי את כל התמונות של הבנות הרווקות, הגרושות, הנשואות, הבתולות והמבולבלות שם, הרגשתי דומה. כולן כל כך יפות . ומחייכות ומזמינות וארוטיות , בדיוק כמו האוכל בצלחות על השולחנות כשאתה מת מרעב. רציתי את כולן. את כולן לי. הייתי מוכן לקפוץ ראש אל תוך המסך ולקחת אחת אחת משם איתי. למה אחת אחת. את כולן ביחד. ולטעום אותן אחת אחת . למה אחת אחת . לטעום ביחד. את כולן . ואחר כך ללכת לישון. שמח וטוב לב. ומסופק עד לב השמיים . אחר כך כבר לא יהיה אכפת לי אם מישהו אחר גם יאכל קצת ממה שיישאר. הרי אני לא חזיר.
תגובות (1)
אהבתי. במיוחד את המשפט האחרון.