מ.ק. 77

מ.ק.77

זה היה בחורף 96. עלינו אז לפלוגה אחרי המסלול . חשבנו שאנחנו כל יכולים אחרי שכבר חווינו הכול במסלול. אימונים , קו, שבתות ביחד. אפילו היתקלות קטנה הייתה לנו. מה לא עברנו במסלול הלוחם. הכרנו זה את זה כאילו גדלנו כל השנים ביחד. ואז הגענו לפלוגה שהייתה אז בקו קשה באזור שכם. מתוך עשרים וחמישה חיילים נשארנו עשרה. שבעה יצאו לפיקוד ועוד כמה עברו למפקדה או יצאו מהפלוגה. זכור לי שהיה חורף קשה. לא שוכח את היום שהגענו. לא תיארנו לעצמנו שהוותיקים יתייחסו אלינו כמו לזבל. שנאנו אותם יותר מאשר את הערבים. חצי שנה של גינום הם עשו לנו. עד שיגיעו צעירים מאתנו. אבל הייתה נקודת אור שקצת חיממה, שם בחרוף ההוא החשוך והקר.
היינו צריכים לאייש שלוש עמדות שמירה . רק הצעירים. עמדת ש.ג. , בונקר, שהיה מרוחק כמה מאות מטר , ומגדל משקיף. מי שלא שמר עשה מטבחים וניקה את השירותים . מי שהיה במנוחה היה חייב להיות בכוננות, ומדי פעם, אולי פעמיים בשבוע, יצא לי להתקלח. אבל בחצי שנה הזאת. היה משהו רק שלנו. משהו שהחזיק אותנו יחד. למען האמת זו היתה מישהי. יעל. יעל מהחטיבה. יעל הייתה סמבצי"ת שעושה משמרות בחמ"ל , בשעות הקטנות של הלילה בדרך כלל . ובעצם המפלט היחידי שלנו אל העולם החיצוני. בחצי שנה של סבל ודיכאון, יעל הייתה שם בשבילנו והחזיקה אותנו בשפיות. הקול של יעל בקשר היה אימהי . קול מלטף ומחבק כשצריך. יעל ידעה להקשיב לנו תמיד . לכל אחד מאתנו. וליעל, כשהיה צריך , היה את הקול הכי סקסי בעולם. החבר'ה לא ראו בחורה במשך שבועות וחודשים ויעל הייתה הבחורה הכי סקסית בעולם. לקח לנו חודש להכיר אותה ולפתוח את הקלפים. אבל כשזה קרה , לא הייתה דרך חזרה. התאהבנו בה. כולנו. מחזור נוב' 4 חפש"ים התאהב ביעל. בעמדת הש.ג. היה קשר, מ"ק 77 ובעמדת הבונקר המרוחקת היה קשר. עמדת המגדל היתה העמדה הכי מדכאת בעולם. יעל תמיד הייתה שם בשעות הכי קשות והכי קרות . לכולנו. מהר מאד עמדת המגדל הפכה לעמדה שאף אחד לא רוצה לאייש אותה והיינו צריכים לדעת להתחלף בזמן ולוותר על הקול של יעל שאליו הייתה גישה רק בבונקר ובש.ג. אבל למדנו לחיות עם זה. יעל אהבה כל אחד מאיתנו והכירה אותנו בשמות . ואנחנו ידענו את יעל. שכל כך הייתה שם. גם בעמדה וגם כשיורדים ממנה. הדבר היחידי שהעלה חיוך על פני החבר'ה היה כשהיו בדרך לבונקר או לש.ג. או בדרך חזרה. טוב אני לא צריך להרחיב ולספר מה עושים בחצי שנה ראשונה של אהבה, עם אישה כל כך סקסית ואוהבת אבל העמדות במוצב הפכו לשדה קרב. הדון ג'ואנים שבחבורה היו מספרים איך ואיפה היה להם סקס עם יעל והיו יורדים לפרטים הקטנים שבעצם הכי מעניינים. אבל אני אהבתי לשמור את זה לעצמי. הוותיקים השתוממו לראות כל כך הרבה חיוכים ממי שחוזר מהעמדות אבל לא ידעו על מה מדובר. רובם עוד היו נראה לי עוד בתולים בזמן שאני חגגתי עם יעל בכל מקום ובכל זמן אפשריים. זה היה הסוד של מחזור נוב, 94 , חפשי"ם, שלא יצאו לקצונה ונשארו להתמודד עם פלוגה בוגרת. אהבת אמת. אהבה סודית אבל אפשרית. והסודיות שבעניין רק העצימה את העניין עצמו. היה בינינו קשר של שתיקה . מצד אחד רצינו שהקו הזה ייגמר כבר . אבל שיעל שלנו לא תיגמר לעולם. עד שיום אחד זה באמת נגמר. ככה . ברגע.
הייתי בתורנות מטבח. זה היה תחילתו של יום רגיל כשכל החיילים מהפלוגה הגיעו לארוחת בוקר. אמג'ד הרס"פ הדרוזי כרגיל צרח על כולם והטבח ציחקק כמו איזה הומו כל הזמן. אחרי הארוחה ניגש אלי נועם המ"פ. חוץ משיחה אחת קצרה של הכרות לא דיברתי אתו אף פעם. לא חשבתי שהוא יודע איך קוראים לי בכלל. "תמיר, תקרא לדני ותחקו לי בג'יפ עוד 5 קטנות" . "כן המפקד" השבתי למרות שבאמת לא הייתי צריך לקרוא לו המפקד. ניגשתי מהר לאמג'ד הרספ ואמרתי לו שאני מתחלף בתורנות . הוא עשה פרצוף של ערבי ואמר לי לקרוא למישהו מהצעירים להחלפה. רצתי לקרוא לדני. דני היה אז בכוננות וישן בשק"ש עם חרמונית, כובע כלב ונעליים כמובן. הערתי אותו. הוא הסריח כמו נבלה. "מה קרה ? אני בכוננות . לא עולה עכשיו לשמור?" אמר מיד אחרי שהציץ בשעון. אמרתי לו שיש לו שתי דקות להתגלח ולהגיע לג'יפ של נעם המ"פ. הוא היה מופתע לרגע והאצתי בו. לא רציתי שנאחר למ"פ. הוא התגלח בדקה ולבש והסתכל עלי. "מה גורדון? מה קרה שהמ"פ צריך שני כלומניקים כמונו?" תוך כדי שהוא מסדר את עצמו הוא ראה שאני דיי רציני. "תרגע גורדונו. בטח המ"פ רוצה להתייעץ אתנו קצת על הגזרה ועל פעילות מבצעית , מה אתה לחוץ?" הוא היה ציניקן אמתי ובדרך כלל לא התרגש מכלום. מיהרנו לכיוון הג'יפ . הגענו לג'יפ וחיכינו לו שם. דני שלף סיגריה . ביקשתי ממנו אחת. "אתה מעשן רק שאתה בלחץ גורדון. אתה יודע משו שאני לא יודע?" . "כן" השבתי. הוא הסתכל עלי והרים את הגבות. "דבר, מה אתה משחק אותה?" לקחתי שחטה ונענעתי כשאני מביט לאדמה בראש. הוא העביר את הנשק שלו לאחור ותפס לי בכתף. הייתה לו יד כזו גדולה ואחיזה חזקה. והוא הרים קצת את הקול. "נוו". הרמתי את הראש ואמרתי לו "אנחנו הולכים לפגוש את יעל". הוא הסתכל עלי כאילו שבישרתי לו שהוא צריך לסגור 28 או שמישהו מת. שמתי לב שנפלה לו הסיגריה מהיד. הוא הביט בי עוד כמה שניות. ואז הוא התכופף והרים את הסיגריה שלו. לקח עוד שתי שכטות וזרק אותה על הרצפה. ראיתי שנעם המ"פ מתקרב. הסתכלנו אחד על השני. "איך לא חשבתי על זה " הוא מלמל. "כנסו לאוטו חבר'ה, אני רק צריך שתאבטחו את הנסיעה עד לחטיבה", נעם המ"פ אמר. ישבתי ליד הכיסא נהג ודני התיישב מאחור. כשעברנו את הש"ג ראינו שם את רוני . זה היה רגע פתטי. רוני שמר עם המכשיר קשר על הגב כשהוא מחובר למאד ומדבר בקשר כאילו הוא מנהל איזה קרב. כנראה שעברו שם הרבה רכבים ורוני לא רצה לרדת מהאזנה לקשר משומה. נעם המ"פ שם גז ואפילו לא שם לב לזה. רוני עוד הספיק לעשות פרצוף תמוהה כשראה שאני יושב בתוך הג'יפ עם המ"פ. הצצתי אחורה והבטתי בדני. הוא לא הזיז את הראש אבל הסתכל עלי עם העיניים . הפנים שלו היו רציניות מאד. אחרי כמה דקות של שקט פתאום נעם המ"פ הסתכל עלי. "נו, אז איך בפלוגה הבוגרת ? אתם מתמקצעים קצת? איך החבר'ה ? עוד שבועיים מגיע מחזור צעיר יותר וכבר תהיו פזמניקים" הוא גיחך. כשראה שאנחנו לא עונים הסתכל עלי שוב ועל דני במראה. "מה דני? מה אתה שקט"? "הכל פיקס" דני השיב לו בחצי גמגום. הסתכלתי שוב על דני. שנינו חשבנו על אותו דבר. מה יהיה בבסיס החטיבה. אנחנו באמת הולכים לפגוש אותה . את יעלי שלנו. שנינו ידענו שאחרי הנסיעה הזו יש סיכוי שהכל ישתנה .
הגענו לבסיס החטיבה המרחבית אחרי 25 דקות שנראו אז כמו נצח . בש"ג של החטיבה היו שני שומרים. חיל וחיילת. היא הייתה קטנה כזו עם אם- 16 ארוך . כמעט גדול ממנה . היא הייתה נאה. גם דני ראה אותה והסתכלנו אחד על השני. ידענו שזו לא יעלי שלנו . עצרנו בחניה. המ"פ לקח את הנשק שלו ועוד איזה תיק עם מפות ובדרך אמר, "תישארו פה ליצנים. אני תכף חוזר ואולי תצטרכו לעזור לי פה בכמה דברים"? היו שם חיילות . מלא. זה היה גן עדן לחיילות בעצם. "אתה מבין שיש סיכוי …"? דני אמר. "כן" אמרתי. והוא המשיך "זו יכולה להיות כל אחת מהן". "כן", המשכתי גם אני. נשענתי על הג'יפ והסתכלתי מסביב. כל כך הרבה חיילים וחיילות מסתובבים. כל הג'ובניקים מהחטיבה. כמעט וכולם בלי נשק, על מדי א'. בחניה היו כמה שלטים שסימנו איפה החדר אוכל והמרפאה וגם החמ"ל. לעברנו התקרבו שתי בנות. שתיהן נראו לא רע. הם עברו לידנו והסתכלו עלינו וראו אותנו מביטים בהן . הן צחקקו. לאחת מהן הכפתור העליון היה פתוח ואפשר היה לנחש שיש לה חזה יפה. העברתי את הנשק קדימה כדי שלא יראו שאני עברתי "למצב של דום". דני צחק. "החרמנות תהרוג אותך גורדון". נראה לי שגם הן שמו לב. הן המשיכו לדרכן. ושנינו הבטנו בתחת שלהן כמעט מזילים ריר. המכנסים שלהן היו צמודים להן לטוסיק ואפשר היה לראות את הפס של התחתונים . דני העביר גם הוא את הנשק קדימה. הסתכלתי עליו. "בוא נלך לחמ"ל", אמרתי לו. "אני חייב לראות את יעל". דני היה רציני פתאום ואמר "אבל מי ישמור על הג'יפ"? "תישאר כאן" אמרתי לו והתחלתי ללכת לכיוון החמ"ל. אחזתי בידית האחיזה כאילו אני לפני איזה התקלות. הלב שלי התחיל לדפוק. היה שם מבנה שתי קומות ובחוץ היה שלט "חמ"ל החטיבה". עצרתי לרגע והסתכלתי בשלט. הסתובבתי לדני . ראיתי מרחוק שהוא מסתכל עלי. הוא סימן לי עם היד לעלות כבר. היה אפשר לראות עליו שהוא לחוץ . אבל לא כמוני . הלב שלי דפק והתרגשתי. פתאום נרגעתי לשניה או שתיים. לקחתי נשימה ארוכה, שמתי את הכובע עבודה על הראש וחייכתי לעצמי. עליתי על המדרגות בריצה.
נכנסתי לחמ"ל . ישבו שם חמש חיילות. כולן מדברות בקשר כל הזמן ואי אפשר לעקוב אחריהן. הן החליפו מאדים כל רגע ולא הבנתי איך הן לא מתבלבלות . בפינה היה קצין בדרגת סגן, כנראה הקמב"צ. הוא חייך אלי ושאל "מה אפשר לעזור לך גבר"? גמגמתי קצת ואמרתי לו שנעם המ"פ שלח אותי אליו לשאול אם יש לו הודעות לפלוגה שלנו. הבטתי בחיילות שעבדו מול הקשר . זה מדהים כמה מחשבות עברו לי באותו רגע בראש. "לא" הוא השיב. "אם אתה רוצה כוס קפה, תרגיש בנוח". אף אחת מהחיילות לא הסתכלה לכיווני שלי בכלל , למרות שראו שאני שם. "יעל, איפה הטפסים שצילמת אתמול"? הוא שאל פתאום. זה קרה כל כך מהר. אני רק עמדתי שם אולי חצי דקה. יעל קמה ולקחה את הטפסים. הסתכלתי עליה איך היא הולכת לכיוון שלו ומגישה לו את הטפסים. פתאום הרגשתי צמרמורת בכל הגוף, ונפילת מתח כזו. קשה לתאר. יעל הייתה הסמבצית הכי שמנה בחמ"ל. היא היתה ענקית. זה קרה בצ'יק. היא שמה לו את הטפסים על השולחן שלו וחזרה לשולחן הקשר שלה. היא בקושי הצליחה לעבור מאחורי הכיסא של סמבצית אחרת שם, בדרך חזרה. היא הייתה כמעט בגודל של מרכבה סימן 3 . הסתכלתי בפנים שלה כשהתיישבה. היו לה פנים יפות ושיער שטני אסוף בקוקו אבל היא הייתה כל כך שמנה שבקושי ראו את הפנים שלה. היא חזרה לשבת. הסתכלתי עליה עוד שתי שניות או משהו. כל כך הרבה מחשבות עברו לי בראש באותן שניות. "אחי אתה בטוח שאתה לא רוצה קפה"? הקצין שאל שוב. חייכתי אליו. "לא אני בסדר, אני עף מכאן". העפתי מבט בסמבציות האחרות שהיו בחדר. ויצאתי. עמדתי מול המדרגות ונשמתי עמוק עמוק. התחלתי לצחוק. ירדתי במדרגות וכשיצאתי ראיתי שנעם המ"פ גם בדרך לג'יפ. רציתי להגיע לפניו אז צעדתי מהר לכיוון דני והג'יפ. "נו נו?" דני היה נרגש מאד. "ספר ספר". נענעתי בראש. "אתה בטוח שאתה רוצה לדעת"? שאלתי אותו. "ברור, אני חייב לראות אותה. דיברת אתה?" . "לא" אמרתי . נעם המ"פ צעק לנו שהוא בדרך למג"ד וכבר זזים ופנה לכיוון המפקדה. דני זרק את הסיגריה שהייתה לו ביד . "אני הולך לראות אותה" אמר. תפסתי אותו ביד. "עזוב דני" אמרתי לו, "היא נגמ"ש". " היא BMP , אל תלך" . "היא שמנה אחי?" הוא שאל בסקרנות. "היא ענקית" עניתי לו. "היא טנק היא אכזרית. אל תהרוס לך ולכולם"? הוא עצר לפתע. ושתק. הוא הנהן עם הראש. "דיברת אתה לפחות"? הוא שאל. "לא", אמרתי שוב. "מה, היא שמנה אה"? הוא מלמל. עמדנו שם ליד הג'יפ. ביקשתי ממנו סיגריה. "איזה קטע " הוא שוב מלמל. "אתה לא אומר לאף אחד מהחבר'ה, אתה שומע"? השבעתי אותו. אל תיתן להם להתאכזב כמונו. "ברור אחי. ברור" הוא אמר וידעתי שהוא יספר לכולם.
בדרך חזרה עם נעם המ"פ הנחתי את הראש על המשענת ראש שבכיסא שליד הנהג וחשבתי לעצמי. מבלי להסתכל על דני פעם אחת לאורך כל הנסיעה, אני יכול להגיד שהוא עשה אותו דבר. ראינו את השער למוצב שלנו מתקרב ואת רועי בדיוק מחליף את רוני בש"ג. הסתכלתי לאחור לדני. הוא הסתכל עלי וחייך. הסתכלתי לעיניים שלו ועשיתי לו "לא " עם הראש . הוא פתח את הדלת האחורית וצעק להם " יש לכם רישיון לנגמש"?.