72 מיליון

72 מיליון

הכל קרה באחד מהלילות החמים של קיץ 2010 . שבועיים אחרי שזכיתי בפרס הראשון בלוטו . 72 מיליון שקלים. בהתייעצות עם השרינקית שלי ואחות שלי ואח שלי , החלטתי שעלי להמשיך לעבוד כרגיל . הם, בנוסף להורים שלי, היחידים שידעו שזכיתי בפרס. באותה תקופה העברתי חוגי בספורט לילדים נוער ומבוגרים בישובים בסביבה ובדרך כלל חזרתי בשעות הערב והלילה הביתה.
באותו ערב חזרתי מהעבודה ונשארתי באוטו לשמוע את החדשות של 11 בלילה. הודיעו שהאמריקאים השלימו את הנסיגה מעירק. עוד משהו על עונת המלפפונים כאן בארץ ואז כבר כיביתי את הרכב ויצאתי. לקחתי לי את התיק מאחורה ועוד כמה דברים שהיו ברכב והיה צריך להחזיר אותם הביתה. איזה בלגן ולכלוך היה ברכב. חשבתי לעצמי שתמיד כשהייתה לי בת זוג, הרכב היה נראה הרבה יותר טוב מסודר ונקי. בכלל, כשהתה לי זוגיות, גם הבית שלי היה נראה שונה לחלוטין. הרבה יותר השקעתי בו וחשבתי שאולי זו סיבה טובה למצוא לי כבר מישהי שוב. אני כבר כמעט חצי שנה אחרי הפרידה מליאור. "כבר התאוששתי מאז", אמרתי לעצמי אולי אפילו בקול רם. והוספתי במחשבה "הרי עברתי את כל השלבים הפסיכולוגים הקשורים לפרידה ואבל" גיחכתי…"הייתי בדיכאון שבוע, אחרי עוד שבוע נפטרתי מהריח שלה בסדינים ובבגדים, אחרי עוד שבוע כבר העפתי את כל הדברים שהשאירה אצלי, ואחרי עוד שבוע כבר כשהייתי מביא ביד פנטזתי על בחורות אחרות". עשיתי כמה סטוצים מאז והגיע הזמן למשהו קצת יותר רציני. "התגברתי עליה בקיצור". " היה קשה אבל יש עוד הרבה דגות בים ואיך חבר שלי נעם מהצבא היה אומר, "כוס זה כמו דלת. נסגר אחד, צריך לפתוח אלף".
השארתי את האוטו מאחורי בחניה והתקדמתי עם התיק ושאר החפצים לכיוון הבית. המרחק בין החניה לבית הוא בערך מאה מטר. ותמיד אני שורק לכלב שלי שידע שאני הגעתי ואני בא לשחרר אותו. שרקתי לו . אחרי בערך ארבע שניות הוא הגיע אלי ושמחתי לראות אותו . מי שיחרר אותו לכל הרוחות? בטח הוא נבח והשכנה שושנה הזקנה נמאס לה והיא שחררה אותו . אני לא אוהב שהוא משוחרר. "בסדר נו" , חשבתי לעצמי, "אני אחזיר לה, אשתין לה בגינה ". ואז, במקם לקפוץ עלי כמו שהוא עושה תמיד שאני מגיע הביתה, הוא נעמד על השביל בדיוק מולי. קראתי לו והוא נעמד ולא זז. רק הטה את הראש שלו טיפה הצידה והסתכל עלי כאילו הוא דואג לי או משהו. "מה קרה בייבי"? בוא הנה תן חיבוק ואיזה נישוק". הוא לא זז והטה את הראש לצד השני והוציא איזה נהמה קטנה . ממש ניסה לומר לי משהו. "בייבי? הכל בסדר?". התכופפתי אליו וליטפתי אותו. המשכנו שנינו לכיוון הבית. היה שקט. תמיד בשעות הלילה יש כזה שקט ברחבי הקיבוץ . אין הרי מכוניות וכולם כבר ישנים מזמן או רואים תכנית לילה ונרדמים על הספה. הרגשתי טוב עם זה שאני למעשה, מגיע אחרון מכולם לבית. הרגשתי צעיר, שהכול עוד לפניו ועוד לא זקן כמו כולם כאן בקיבוץ המזדקן הזה. עליתי במדרגות . הדירה שלי בקיבוץ זה בעצם בית קומתיים שמחולק לארבע דירות. בחרותי לגור בו כי רציתי קצת שקט מכל החבר'ה הצעירים בקיבוץ והעדפתי שכנים טיפה יותר מבוגרים. קיבלתי את דורית, שגרה מימיני, שושנה השקטה, שגרה מימין למטה. ושושנה הנודניקית. שושנה הנודניקית הייתה ג'ינג'ית בת מעל ל85 לדעתי, עם אנרגיה של ילדה בת 25. לא סבלתי אותה. תמיד היה לה מה להעיר. אבל אז שמתי לב שהיא גם מעירה לעצמה. ורק שאני עובר לידה היא מעירה לי. אז החלטתי לא להתייחס. בסוף המדרגות עצרתי פתאום. וירדתי שתיים או שלוש מדרגות אחורה. שמתי לב שהאורות בבתים של כל השכנות הזקנות שלי דלקו. רומיאו הכלב שלי נשאר למטה וקרא עם הראש לחזור אליו וכאילו לא להיכנס לבית. נעמדתי מול הדלת. הבית שלי היה חשוך, אבל הרגשתי שיש מישהו בפנים. מין הרגשה כזאת. החושים שלי התחדדו ובשקט הנחתי את התיק ואת החפצים שהיו איתי. הוצאתי את המפתחות מהכיס והכנסתי למנעול. היה פתוח המנעול. אחזתי חזק בידית הדלת וסובבתי אותה. הדלת נפתחה והיה חושך. גיששתי לי לכיוון המתג להדליק את האור בסלון ואיך שהוא נדלק הרגשתי שמישהו קופץ עלי . חטפתי מכות ולא ידעתי מאיפה ומאין זה בא. לא ראיתי כלום . מישהו אחז בראשי לכיוון הריצפה. ידיי נלחקו לאחור ונכפתו. עוד הספקתי לראות את רומיאו , הכלב שלי מאחורי הדלת מציץ על מה שעושים לי. חטפתי כמה בעיטות בבטן ואז הרגשתי שיש שניים או שלושה אנשים שיושבים עלי כאשר הידיים שלי כבולות בחבל . הראש שלי היה צמוד לרצפה וראיתי את הדלת נסגרת . אני זוכר שאפילו לא הספקתי לצעוק לעזרה או לבכות ומיד שמו לי מסקנטייפ על הפה. בבאת אחת כמה ידיים אחזו בי הפכו אותי מהרצפה ושמו אותי על כיסא מטבח. עוד לא הספקתי להרגיש את כאב המכות ודחפו אותי עם הכיסא לכיוון המטבח שלי כך שכל הסלון פרוס מולי, ואז ראיתי במי מדובר.
הייתי בשוק. פשוט הלם טוטלי. אני זוכר שלמרות שהיה מכוסה במסקנטייפ כדי שלא אצעק, הפה שלי היה פעור למשך כמה שניות אולי דקה. פשוט שוק אמתי. היו שם שלושים אולי ארבעים בחורות. העברתי מבט מהיר והתחלתי לזהות כמה פרצופים. היה שקט בדירה וכמה מהן הסתודדו שם. הן ישבו במסודר. לאורך הצדדים ישבו מלא מלא בנות שהכרתי מהעבר . לכולן היה מחנה משותף. עם כל אחת מהן ביליתי לפחות לילה אחד אולי יותר ביחד. חלקן ישבו חלקן עמדו לאורך הקירות בבית. הספה שמולי , הגדולה , התה מאוישת בשלוש נשים. שלושתן חייכו חיוך זדוני והיה להן מבט הרסני בעיניים. נתי, רונה לי, וליאור. שלושת האקסיות המיתולוגיות שאיתן הייתה לי מערכת יחסים רצינית בעבר. ואז ראיתי את אחת הבנות שלא זיהיתי אפילו ניגשת ומביאה את השכנות שלי , דורית ושתי השושנות מהשירותים. כנראה לא רצו שיזעיקו עזרה או משהו אז הביאו אותן. מישהי, שהפנים שלה היו מוכרות לי פתחה להן את הדלת והן יצאו להן. "דיר באלק ספתות, אף מילה". דורית עוד הספיקה לומר שהיא תדאג לרומיאו ושושנה הוסיפה "תחזיק מעמד". הדלת נטרקה מאחוריהן ושמעתי את רומיאו נובח כמה פעמים מבחוץ. נזכרתי בשם של של הבחורה שסגרה את הדלת. קראו לה נטלי. היא הייתה מהקריות . בילינו איזה לילה ביחד. אחרי שנפגשנו בחוף הים והחלפנו טלפונים . זה היה לפני אולי עשר שנים. מה היא עושה פה לכל הרוחות??? מה כולן עושות כאן לעזאזל? הן היו בשקט כולן. חלקן עמדו חלקן ישבו. לא אמרו מילה. רק הסתכלו עלי. כולן. העיניים שלי עברו מאחת לשנייה . התחלתי לזהות פרצופים. הייתה שם יעל מעכו שפגשתי דרך האינטרנט וגם סמדר משמשית שגם היא הייתה באיזה אתר הכרויות באינטרנט. ואז פתאום ראיתי שם את את אינה ורובי ומריה ושונה ובילי או בילה , לא זוכר את שמה. כל המתנדבות שהיו בקיבוץ לפני חמש עשרה שנה בתקופה שאחרי הצבא. יואו, מה הן עושות כאן? מה קורה כאן?? ולידן נוגה המבחילה שירדה לי עוד בתרם הספקתי להגיד מילה בבית שלה . וחגית יואו חגית. היא צעקה במיטה כאילו לא יודע מה והילד שלה התעורר ונכנס לחדר שינה ושאל מה אני עושה לה והיא קפצה ואמרה לו שאני הרופא שלה ואני בודק אותה. וראיתי שם את אורית מהישוב הזה בגלבוע שהעברנו את הערב ליד המדורה ובמכונית שלי. וואו היא השמינה והתכערה. ואני רואה שלחלקן הגדול יש טבעות על הידיים. מה להן ולי עכשיו??? היו שם עוד מלא בנות מהעבר הקרוב והרחוק שלי. איך הן הגיעו לכאן? תיארתי לעצמי שזה קשור לזכייה שלי בלוטו. אבל איך כולן ביחד?? מה הולך כאן??? אולי זו מצלמה נסתרת? אין מצב. זה גדול מדי ורציני מדי.
לפתע רונה לי קמה מהספה . היא הייתה החברה הראשונה שלי מהתיכון. שברה לי את הלב. היא ניגשה אלי לאט והורידה את המסקנטייפ מהפה שלי. היא שמה לב שדמעה יורדת לי מהעין השמאלית והיא ניגבה אותה וחזרה לשבת לצד נתי וליאור . הבטתי בשלושתן ושלושתן הביטו בי.
לקחתי נשימה ארוכה ורציתי לשאול ולדעת מה קורה בבית שלי. אבל לא הצלחתי לדבר. הרגשתי שעוד שתי דמעות זולגות לי על הלחיים . התאמצתי לא לפרוץ בבכי, למרות שהרגשתי שזה ממש קרוב. התגברתי . זה לא קרה. ואז כרמית ניגשה לאמצע החדר ונעמדה לידי. כרמית הייתה מהקיבוץ והיה לנו מין קשר לא קשר כזה שנמשך תקופה. היא הסתובבה, לקחה כיסא והתיישבה לידי. "אתה יודע למה אנחנו כאן"? עניתי "לא" בתנועות קטנות עם הראש במבט כנראה מאד מופתע כשאני חושב. היא חייכה. "תירגע, זה תיכף יסתיים" היא אמרה כשהיא מניחה את ידה על הרגל שלי. אני זוכר שכשהייתי אתה בקשר, כשהיא עשתה דבר כזה, כבר הייתי מלא תשוקה. הפעם נבהלתי . פתאום פחדתי ממנה. תמיד ידעתי שהיא קילרית. אבל הפעם באמת פחדתי ממנה. הרגשתי שכל הבנות שם נותנות לה כוח. היא קמה והביאה לי כוס מים. לקחתי לגימה והחזרתי לה כמו ילד טוב. ואז יצאו לי המילים הראשונות מהפה, "מה קורה כאן כרמית" ? שוב ממש התאמצתי לא לבכות. "מממ, אני אספר לך בקיצור" היא אמרה ברוגע. "כולנו כאן יודעות שזכית בלוטו בפרס הגדול". "תיקחו הכל, מה שאתן רוצות" אמרתי במהירות. "תתחלקו לכן. תעזבו אותי. אני מצטער אם פגעתי בכל אחת מכן". "לא התכוונתי לפגוע, אני מצטער". תיקחו הכל, ואל תספרו לאף אחד מה קרה כאן" . "תירגע חמוד" כרמית הוסיפה. הגענו לכאן לפני כמה שעות ודיברנו בינינו והגענו להסכמה" . "כל אחת מאתנו רוצה שתעשה לה ילד". "מה"? צעקתי "אני לא יכול. תעזבו אותי. תלכו מכאן". פתאום אינה קמה ואמרה "there is no problem that u will give us your sperm and we wil do the rest of the job” . באותו רגע קיבלתי קצת ביטחון “what the fuck Inna?” did u come all the way from Sweeden to take my sperm???” . היא חייכה והנהנה עם הראש. היא הייתה יפה. אבל כל כך מכוערת באותו ערב. היא התקרבה אלי ונעמדה מולי. "איזה זונה" אמרתי בעברית. היא העיפה לי סטירה ככה עם כל היד שלה וכרמית דחפה אותה אחורה. אינה חזרה למקומה וכשהסתכלה עלי שוב ואמרה " I know what zona means. I will show u zona” ." אני לא יכול לעשות ילדים לכולכן" צעקתי. "מה באתן לכאן" . "לכו הביתה " go home” . כרמית השקיטה את הרוחות שהחלו לסעור שם. החלו שם גם קצת דחיפות. " תמיר, החלטנו שתעשה ילד לכל אחת כאן וכל אחת תקבל ממך מיליון שקלים. את השאר תשמור לעצמך" . "מה"?? התפלאתי. "איך אתן יודעות שזכיתי בכלל?" "ולמה אני חייב לכן כסף"? "בגלל ששכבנו לילה אחד או כמה פעמים"?? "אתן לא נורמליות". "אין לך ברירה" שמעתי מישהי מהצד .
ואז היה שקט. הבטתי בהן והן בי. סובבתי את הראש והסתכלתי לכל אחת מהן בעיניים. כולן. האהבות הישנות שלי. נשים שאהבתי והערכתי . כולל בחורות שרציתי או שרצו אותי. כולל כאלה שדקות אחרי ששכבתי איתן ברחתי להן מהבית. כולל כאלה שדקות אחרי ששכבו איתי ברחו לי מהבית והרגשתי מנוצל. ואז, אני לא יודע מאיפה בא לי האומץ. הרמתי את הראש . לא בצעקה אך בקול רם אמרתי לאט מאד "זיין תקבלו. תקבלו זיין". לא סיימתי לומר את שתי המילים האלה ומישהי שאני בכלל לא זוכר מי היא התקרבה אלי ודחפה אותי . התהפכתי עם הכיסא לאחור ומישהי אחרת קמה ודחפה אותה . שתיהן נפלו . אחת אחרת, אולי זו הייתה חגית, התקרבה אלי ובעטה בי בצלעות ואז דרכה עלי עם נעלי העקב שלה בבטן. מיד קפצו עליה שתיים או שלוש בחורות והפילו אותה לרצפה. חטפתי איזה בומבה בראש מאיזה נעל כנראה ושמעתי שם "עזבו אותו הוא צריך לעשות לנו ילד" זה היה הדבר האחרון ששמעתי. מאותו רגע, כנראה איבדתי את ההכרה לכמה דקות או שהייתי בערפול. אני זוכר ששמעתי המון רעש והרגשתי מכות ואולי אפילו ראיתי בנות נזרקות על השולחן . אני זוכר שאיזה כיסא התעופף שם ופגע במישהי . ליידי שכבו שתי בנות ומשכו זו לזו בשיער. פתאום על אחת מישהי שברה את הטלוויזיה פלזמה שלי. באותו רגע כנראה שוב איבדתי את ההכרה ואני לא זוכר מה קרה. ואז שוב התעוררתי כשהרגשתי שמישהי חותכת את החבל מהידיים שלי. לא ראיתי מי זאת. הרגשתי שהיא מנשקת אותי בצוואר ולוחשת לי "תברח עכשיו, הן לא ישימו לב". הרמתי את המבט שלי ובזחילה ואחר כך על ארבע התקרבתי לדלת. קמתי, פתחתי את הדלת, יצאתי, סגרתי ונעלתי את הדלת מאחורי והתחלתי לרוץ במהירות שלא ידעתי שקיימת בי. רצתי ורצתי בכל הכוח עד שנגמר לי האוויר . מצאתי את עצמי על הר הקפיצה כשש או שבע ק"מ מהבית שלי . התיישבתי על איזה סלע שם והסתכלתי על עמק יזרעאל ועל הקיבוץ מלמעלה. הזעתי כולי . ואז נשמתי נשימה ארוכה כי ידעתי שהסיוט הזה נגמר. הן לא יחזרו שוב. הן יבינו לבד שלא מגיע לאף אחת מהן לא את הזרע שלי ולא מיליון שקלים ולא בתיך. עד היום אני לא יודע מי הבחורה ששחררה ובעצם הצילה את החיים שלי מהלינצ' שם בבית שלי בערב הארוך הזה.