מאיה בוורוד

מאיה בוורוד

מאיה כל כך אהבה וורוד שתמיד התלבשה רק בוורוד. הייתה לה גופיה ורודה שעליה לבשה בדרך כלל סוודר ורוד ומכנסיים וורודים וורודים, מלאי כיסים וורודים , כאשר בכל כיס, כפתור ורוד. היו לה גרביים וורודות בהירות שלאורכם היו מפוזרים המון לבבות וורודים . קטנים וגדולים. עליהן, היא כבר ידעה לבד, לנעול את נעלי היום יום הוורודות שלה עם השרוכים הוורודים. בימים גשומים של חורף נהגה להחליף את הנעליים במגפיים וורודים. ואז גם זכרה תמיד לשים את המעיל הוורוד הגדול שלה ואת כובע הצמר הוורוד שסבתא שלה סרגה לה במיוחד. הייתה לה מטריה וורודה שאותה הייתה פותחת גם כשלא היה גשם.
כשהלכה לשיעור בלט, נעלה נעלי ריקוד וורודות של בלרינות מקצועיות . היה לה בגד ריקוד וורוד וטייץ וורוד, עליו חצאית בהירה. וורודה.
כשהגיעה הביתה , אמא שלה תמיד זכרה לערוך לארוחת ערב צלחת וכוס וורודים . המזלג והסכין והכף של מאיה היו עשויים כסף. אבל היו מצופים בפלסטיק ורוד כמובן. כשסיימה לאכול הייתה מצחצחת שיניים במברשת שיניים וורודה. אז, הייתה נגשת ללבוש את הפיג'מה הוורודה המיוחדת שלה עם ציורים של גורי פילים וורודים. היא נהגה לקחת את הדובי הוורוד שלה, פינקי, ולהשכיב אותו לידה ולחכות לאבא שלה שיחסה את שניהם ויגיד לה לילה טוב.
בלילה שלפני יום ההולדת, אבא וגם אמא השכיבו את מאיה לישון. "את זוכרת איזה יום מחר"? שאלה אמא של מאיה את מאיה בזמן שאבא ליטף את שערה השחור, וכיסה אותה ואת פינקי . מאיה חייכה. "כן . אני זוכרת. מחר יום ההולדת שלי. מחר אהיה בת 7". "ואת כבר יודעת איזו מתנה תרצי ליום הולדתך "? שאל אבא את מאיה. "כן" ענתה מאיה. "ארצה גם מתנה, שתהיה הפתעה וגם לבקש משאלה". אמא התפלאה, "איזו הפתעה? ואיזו משאלה"?? ומאיה ענתה, "הפתעה, אתם תבחרו מתנה, שתפתיע אותי כאשר אפתח אותה. והמשאלה שאבקש, היא שמחר בבוקר, כשאתעורר, כל העולם יהיה וורוד". אמא ואבא של מאיה חייכו. אבא התקרב לאוזנה של מאיה ולחש לה "אם תחלמי על המשאלה, אולי היא תתגשם".
ומאיה נרדמה. ובאמת חלמה חלום שכולו וורוד. בחלום, היה לה בית כזה גדול. עם חלונות וורודים ותריסים וורודים. היה שם כיור וורוד. ושטיח וורוד. גם הקירות היו צבועים וורוד והמנורה בסלון האירה אור ורדרד על הספות הוורודות. בטלוויזיה הוקרן בדיוק סרט על הפנתר הוורוד. בחלום, מאיה לקחה את העטים והעפרונות הוורודים ושמה אותם בקלמר הוורוד שלה. את הקלמר והמחברת הוורודה היא שמה בילקוט הוורוד שלה, ויצאה מהבית לכיוון בית הספר. השביל שתמיד היה בצבע אפור, נהיה פתאום וורוד. מסביב , הדשאים והעצים הירוקים כל השנה, הפכו פתאום וורודים. נראה היה שמשאלתה של מאיה באמת התגשמה.
כשחזרה מבית הספר, קצת נמאס לה פתאום מכל הוורוד הזה שמילא את חייה כך פתאום. באותו ערב, עדיין בחלום, ולפני שנרדמה שוב, בחלום, הספיקה לבקש בקשה קטנה נוספת. היא ביקשה שיהיו עוד צבעים מלבד הוורוד. היא ביקשה לבן ושחור. כחול וירוק. היא ביקשה אדום וצהוב. כתום ואפור, ותכלת. וכשאימא נשקה לה בבוקר והעירה אותה משנתה , מאיה רצה למראה. היא עלתה על השרפרף הקטן שהגביהה לצחצוח השיניים. מאיה הביטה במראה שמעל הכיור וראתה שעיניה כחולות, כחולות כשהיו תמיד. כחולות כמו האוקיינוס הגדול. ושערה שחור משחור. היא חייכה חיוך גדול וראתה את שיניה הלבנות מבהיקות אליה. מאיה לקחה את שפורפרת משחת השיניים שלה ומרחה קצת משחת שיניים כחולה-ירוקה על מברשת השיניים הוורודה שלה. היא צחצחה בשמחה את השיניים ושטפה את הפה במים שקופים שקופים.