destroyer of angels 1

היא הסתכלה אל תוך עיניו התכולות וזעם עמוק עלה בה מתוך תוכה. המבט המלאכי והעיניים המתחננות.. היא שנאה את זה. היא שנאה את הרחמים העצמיים הללו.
"אתה מת!" היא סיננה מבין שיניה בארסיות.
הילה שחורה ואדומה אפפה אותה וכדור החל להיווצר מול ידיה המתרחקות אט אט אחת מהשנייה ככל שהכדור גדל. היא עצמה את עיניה בסיפוק והקשיבה לרחש האנרגיה המתהווה מתוך גופה. 'אין לו סיכוי!' היא חשבה.
רעם נשמע ברחבי השמיים, מודיע לכולם שהמעשה נעשה.
****************************************************************************************
זה זמן רב שלא ירד גשם בעיר באסקה, ואיידן היה נרגש יותר מכל ילד אחר. הוא אהב את הגשם. את הרטיבות ששוטפת עמה את כל הלכלוך וההרגשות הרעות. הנוף ירוק העד של העיר נראה תמיד נקי יותר וירוק יותר כשירד גשם, ואיידן התענג על כל רגע. הוא קפץ בשלוליות על המדרכה בדרך לביתו, כשמכנסיו ספוגים במים.
סוף כל סוף הוא הגיע לביתו, ואמר שלום לכלב אפור-כסוף, עם עיניי ענבר, שאימץ את משפחתו לפני כמה ימים.
הוא עלה במדרגות ביתו ופתח את הדלת. הכל היה חשוך בבית, ולא נראה כאילו מישהו נמצא בו. "אני בבית!" הוא צעק אל המבואה החשוכה, אך איש לא ענה לו.
"מוזר.." הוא מלמל לעצמו, "אמא? אבא!" הוא צעק שוב אל תוך חלל הבית הגדול. לא היה איש בבית.
איידן הלך אל חדרו על מנת להחליף את בגדיו הרטובים. "מזל שאמא לא כאן." הוא צחקק לעצמו כשהביט במראה וראה את בגדיו הסחוטים ושיערו המבולגן.
גם אחרי שהחליף לבגדים יבשים היה לו קר, ולכן הלך למטבח להכין לעצמו שוקו חם.
עוד לפני שהספיק החלב לרתוח, נשמעה דפיקה חזקה בדלת, ואחריה המילים שאיש לא רוצה לשמוע בחייו.
"משטרה. תפתחו את הדלת!" נשמע קול גברי מחוספס.
איידן לא הספיק להתכונן וכבר הפחד שטף את כל איבריו. הוא הלך לאט לכיוון הדלת הגדולה של ביתו שפתאום נראתה לו מאיימת. הוא פתח את הדלת לכדי חריץ קטן והציץ החוצה בחשש.
על מפתן הדלת עמד גבר גדול מאוד, בערך מטר תשעים. שיערו היה שחור ומגולח ועל פניו נראו זיפים קטנים. עיניו היו חומות ושקועות כך שגבותיו הצלו עליהן מעט. החליפה שאותה לבש הייתה שחורה, מתחת למקטורן הייתה חולצה לבנה ועניבה בצבע תכלת. על צווארו נתלתה שרשרת כסופה ועליה התג שמעיד על עבודתו.
השוטר הביט באיידן והתכופף על ברכיו כדי להיות בערך באותו גובה. "אפשר להיכנס ילד?" הוא שאל בקול חביב יותר.
איידן פתח את הדלת לרווחה, כשידיו רועדות ועיניו פעורות בפחד. השוטר סימן למישהו מאחוריו, ושלושה שוטרים נכנסו אל הבית, ובלי לחכות לדבר החלו לעלות במדרגות לקומה השנייה ולהתפצל לחדרים השונים.
איידן בלע את רוקו בקול, והחל ללכת בחזרה אל המטבח, עוד לא מבין במה מדובר.
השוקו החם נשפך מהכוס בכל פעם שהרים אותה אל שפתיו על מנת לשתות ממנה. ידיו עוד רעדו, והוא לא הצליח לחשוב בהיגיון.
השוטר הגדול נכנס אל המטבח והביט בו שניות ספורות. "בוא איתי." אמר לאיידן קצרות ופנה לכיוון הסלון, אפילו לא בודק אם איידן באמת עוקב אחריו.
"לא עשיתי כלום.. אני.. אני נשבע." צפצף איידן הקטן בפחד ועמד מול שלושת השוטרים.
"שב." אמר השוטר הגבוה מהכניסה, ועל פניו התנוססה הבעת אדישות קרירה.
איידן התיישב על הכורסה שעליה תמיד ישב אביו, כשבאו אליו אורחים בענייני עסקים והביט בשוטר במבט מפוחד.
"יש לנו כמה שאלות בשבילך." אמר השוטר והתיישב על כיסא שהביא איתו מהמטבח.
איידן שתק.