הסיפור שאת\ה כתבת
אז ככה, חשבתי לעשות משהו נחמד עם כל משתמשי האתר.
אני ארשום פה שורה אחת של סיפור, והבא ממשיך שורה בתגובות.
ככה כל אחד מוסיף עוד שורה, ועוד שורה…
ובסוף אני אפרסם את הסיפור השלם.
ומכיון שכולנו כותבים מוכשרים אני בטוחה שיצא מדהים!
(יצא לי בחרוזים…)
אז הנה ההתחלה:
"היה זה בוקר, כמו כל בוקר, קרני השמש ליטפו את השמשה בעדינות, קורנות על רצפת החדר."
תמשיכו אתם.
תגובות (10)
היא התהלכה לה הלוך ושוב, ושמלת הכלה הלבנה נגררת אחריה, היא לא אהבה אותו, אבל היא הייתה חייבת…
(רק עכשיו שמתי לב ל"כמו כל בוקר"… כניראה שכל בוקר זה קורה… סיבכתי אתכם
><)
לא נורא, אהבתי את הרעיון.
אפשר לכתוב
"אבל דבר אחד לא היה כמו בכל הבקרים… היא התהלכה לה הלוך ושוב" וכל שאר המשפט.
היא חשבה על לברוח הרבה פעמים, אבל היא פשוט לא יכלה לעשות לו את זה- היא ידעה שהוא אוהב אותה…
בוקר אחד, היא החליטה לברוח – הפעם באמת.
היא ארגנה מזוודה ועמדה לצאת מהבית, לפתע היא שמה לב שהוא עומד ממש מאחוריה.
(מקווה שלא הרסתי!)
רק הבוקר אחד הרס, הה עדיף לעשות את כחלק מאותו בוקר.
נגיד: אבל היא הייתה מוכרחה, הפעם באמת. היא ארגנה מזוודה….
היא הסתובבה לאחור, היא ניסתה לדבר אך היא לא יכלה. ידו ליטפה את לחייה, צמרמורת עברה בגופה.
"אסור…" אמרה והשפילה מבטה.
היא דחפה אותו לאחור וטרקה אחריה את הדלת.
היא הביטה בחלון בעצב, אילו רק הייתה בקומה נמוכה יותר. למה בקשה דווקא את הקומה העשירית, אולי בגלל שמראש חשבה לקפוץ מן החלון.
איך הביטה מהחלון אם היא יצאה מהבית?
לא היה רשום שהיא יצאה, רק עכשיו הבנתי את זה. אני משנה שורה:
היא רצה במורד הרחוב, מועדת כל רגע על השמלה שלה. היא קיוותה שלמרות החזות הבולטת שלה אף אחד לא יעצור אותה לשאול מה קרה.