המחר שלפני האתמול

״מדוע יש מחר?״ שאל אלי הקטן, בן השש. עניו נצצו בסקרנות.
״כי ככה קבע אלוהים״ השבתי,
״מדוע הוא? ואיך אפשר ליצור את המחר?״
״כי איש לא הסכים לעמול בשבל אחרים, איש לא היה מוכן לטרוח ללא צפוי. ואת המחר הוא יצר מסקרנות, מאומץ, מחוכמה, מן האתמול״ הסברתי,
״מן האתמול?״ שאל שוב,
״מן האתמול, כל מה שלא קרה באתמול יקרה במחר, אח קטן״
״מדוע זה כך? למה המחר לא לפני האתמול?״
״כי אז הכל יחזור על עצמו״
אחזתי בידו הקרירה, ועטפתי אותו בז׳קט. יחדיו, צפינו בכוכבים,
״מעניין אם זה נכון. אם המחר שלפני האתמול יהיה דומה…״ אמר, ועצם עניו רגע…
״המחר שלפני האתמול…״ אמרתי, ״אולי אח קטן, אולי״