מטעויות לומדים

אני זוכרת שכשהייתי קטנה הייתי נוהגת לשחק בגינה. הייתה שם נדנדה אחת ושני סוסים מעץ ולפעמים ההורים היו נותנים לי גם בלון וקיוויתי שהוא לא התפוצץ.
אני זוכרת שכשהייתי קטנה הייתי תמימה ולא מבינה, לא הבנתי את משמעות החיים, את הקושי הקיים ואת האנשים הרעים.
אני זוכרת, אני הייתי קטנה אחת שעשתה טעויות בכל שנה ושנה.
ועכשיו כשגדלתי אני רואה כמה טעיתי אני יודעת שזה לא סוף העולם אבל אני חושבת שמספר טעויותיי הוא קצת מוגזם..
אני זוכרת שעשיתי איזו שטות, אחת לא רצינית והיא נפטרה בקלות אבל זה היה בגיל ממש ממש קטן והיא לא יצרה כל כך הרבה בלגן.
כשגדלתי כמו כולם המשכתי לעשות טעויות והן גדלו וגדלו וגרמו לצרות, אבל הטעות הכי גדולה שאיי פעם עשיתי, כן הטעות הזאת, זאת הפעם הראשונה שהתאהבתי.
הוא היה הילד הכי יפה בעולם, עם עיניים ירוקות וחיוך מושלםםם♥ אבל הוא היה מגעיל מאוד באישיותו אבל לא משנה כמה ניסיתי, לא הפסקתי לאהוב אותו.
זאת הטעות עליה שילמתי בחיי, כי התאהבתי באדם שלא היה נחמד אליי.
הוא פגע לי ברגשות בביטחון בשמחת החיים והשאיר בלבי צלקת שנשארת לעולמי עולמים.
כן, אני זוכרת ואפילו עוד מרגישה למרות כל השנים אותה צלקת נשארה, היא יצרה מקום חלול בלבי והוא לא נסתם עוד לצערי.
גם אחרי כל השנים, אני זוכרת את הטעויות שלי עמוק בפנים.
ואם יש משהו שלמדתי זה שאסור לטעות ושחבל שטעיתי.
אז נכון זאת הייתה טעות רצינית עבורי אבל,
מטעויות לומדים.