משהו שרציתי לכתוב לפני הרבה זמן
זה כלכך קשה להיות מתבגרת, באמת..
את לא יודעת מה המיניות שלך, למי או למה את נמשכת, והאמתי אף אחד באמת לא יודע למה הוא נמשך..
אני, נערה בת 15, מה אני מבינה כבר מהחיים? לא אישה,ולא ילדה.. מתבגרת.
הכל התחיל משנה שעברה , או אולי לפני שנתיים.. לגמרי במקרה פגשתי אותך.
בהתחלה, לא היית מי שאת רצית להיות.. אבל נמאס לך , וגילית את האמת ..
הייתי מאוהבת בך.. אפילו בלי לדעת איך את נראית, ומי את באמת..
זאת הייתה אולי אפילו אובססיה כלפייך.. אבל לא ידעתי מהו הגבול, ואולי קצת נסחפתי ..
כשהאמת יצאה לאור, הייתי המומה, הייתי בהלם,והכי חשוב, שהפחד תקף אותי.
אולי לא היית מי שרציתי שתהיי ? אולי את בכלל לא אוהבת אותי? אולי כל המחמאות ומילות החיבה היו לשווא ? אני לא ידעתי… וגם לא עכשיו…
עבר הזמן.. חודש חודשיים, וכבר ידעתי מי את , מה את עושה,ולמה את עדיין מעוניינת לדבר איתי..
אני,ילדה תמימה, שלא היו לה אפילו מערכות יחסים, שלא התנשקה,שלא חוותה כלום, ישר התאהבתי בך..
השאלה שלי היא למה הכלל? למה?
אף פעם לא חשבתי שאני אתאהב במישהי . כן, במישהי..
עשיתי מזה סיפור גדול, ואכלתי לעצמי את הראש בגלל הנטיות שלי..
האמת היא, שלא ידעתי עד אז מהן הנטיות שלי ..
היה לי קשה לעכל את זה.. שאני , אני ? אתאהב בך..? מה כבר מצאתי בך..
לא רציתי לגלות לך כלום, שום דבר.. זה היה הסוד הקטן שלי.. ורק שלי.
לאכול לעצמי את הראש עם המחשבות, לא הייתה הבחירה הכי חכמה שהייתה לי.. וכשרציתי סוף סוף לפרוק .. קפאתי, פשוט לא הוצאתי מילה.
אז עוד חודש עבר ועוד חודש, וחשבתי שאני משתגעת… בהתחלה, שכנעתי את עצמי שזה לא יכול להיות, ואני אוהבת אותה..אבל רק בתור ידידה..
השגעונות עברו את גבול הטעם הטוב, ונשברתי .
אז סיפרתי לחברות שלי , לשמחתי הן קיבלו את זה מאוד יפה .. בהתחלה זה היה נושא של גיחוך, ואולי אפילו \"ירדו\" עליי, אבל זה לא הציק לי , כי הייתי שמחה ששתפתי את הדבר עם עוד מישהו..
ואת ..אותך התחלתי לשכוח.. אבל אז כל פעם היה במוחי איזה מן ניצוץ קטנטן שהזכיר לי אותך.. את היית תמיד שם, בלב..
רציתי לשכוח אותך, רציתי להאמין שהכל בסדר, ושאני לא אחת מאותן הקבוצה הנבדלת..
ואז קלטתי , שלהיות שונה ונבדלת מהאחרים זה לא משהו רע … נכון שהיה לי קשה לקבל את עצמי , והייתי בטוחה שזהו, זאת ההחלטה הסופית, אני לסבית.
עברה חצי שנה, וכמעט ושחכתי ממך, אבל רק שתדעי שאני עדיין אוהבת אותך… היה לי זמן נהדר איתך, אבל אני חושבת שזהו רק הגיל.. זהו גיל מבלבל , ואולי אני אכתוב בעוד כמה חודשים, שזהו לא רק הגיל ,אלא זאת דרך החיים שלי.. אני לא יודעת … אני עדיין נורא מבולבלת, ואני מקווה שאני אשכח אותך, אבל תמיד אזכור שהיית לי למישהי שעזרה לי להבין את עצמי..
אני עוברת ועברתי המון דברים בתקופה האחרונה… ותמיד ניסית לעודד אותי, אבל מה שלא ידעת, שרק הכאבת לי יותר בכל מילה שהוצאת .. גרמת לי לבלבול נוראי, גרמת לי לשקוע במחשבות .. גרמת לי להיות מישהי שאני לא אני.
בבקשה שזה יפסק. בבקשה שהגיל הזה יעבור.. יש לי כלכך הרבה מה לכתוב ולהגיד, אבל אני לא יכולה לבטא את עצמי יותר … אני רק רוצה שזה יפסק. ושאני אוכל להמשיך להיות אותה ילדה תמימה …
בבקשה,תני לי לעזוב אותך ולשמור לך מקום קטן בלב.
תודה.
תגובות (4)
גם אני עברתי תקופה כזאת.. למרות שאולי יגידו לי שאני צעירה מדי -12- בשביל זה. אבל אף פעם לא באמת הבנתי את מי אני אוהבת…. גם אם זו תקופה חולפת, וגם אם זה באמת מי שאת, את לא צריכה לפחד ממה שיחשבו עלייך.
זה הדבר הכי טבעי ואמיתי בעולם, אהבה… לא משנה למי או למה זה.
את יכולה גם להתאהב בכלב. לי זה קרה. בכל דרך שתבחרי, אני מאחלת לך הצלחה, ומזכירה לך לאהוב את מי שאת ולאהוב את הדרך שבה את אוהבת… וכמובן שאני אשבח אותך על השיתוף, כי אנשים רבים היו מפחדים, מסיבות שנעלמו ממני. אני בעצמי פרסמתי סיפור אישי מאוד וכואב מאוד מהחיים שלי, שתמצאי תחת הכותרת "לא חייבים להיכנס זה סיפו קשה!!!!" כותרת שגויה, אבל בסיפור שלי באמת היה הרבה כאב.
בהצלחה, ***
תודה רבה !!!! אני מאוד שמחה שאני לא לבד , ואני גם מקווה שאת במקום הרבה יותר טוב! .. אני אשמח לקרוא את הסיפור שלך, ואני מקווה שהכל יסתדר לטובה
אוקי . אז קודם כל, חיכיתי שמישהי תיכתוב את זה…
אני חווה את זה הרבה!!!
אני מבולבלת כול כך! אני אוהבת בנים, אני נמשכת לחיילים, אני אוהבת את ידידים שלי ואפילו אני ממש רוצה להיות עם מישנוהו.
אבל אז פתאום הכל מתבלבל לי ואני מחילה לחשוב אולי אני בכלל נמשכת לבנות,
אני מתחילה להיכנס לסרטים, לא לישון בלילות כי אני מבולבת ולא יודעת מה אני רוצה מעצמי..
ואני רוצה בנים, אני יודעת שאני אוהבת בנים,
אבל התקופות של הבלבול משגעים לי תשכל!
את לא לבד בזה, ואני בת 18 ועדין לא יודעת מה אני רוצה מעצמי
אבל הכל מתחיל להתסדר ופתאום משתבש בגלל מחשבה אחת.
ואין לי בעיה עם אנשים כאלו, אבל התקופות האלה גורמות לי לפקפק בעצמי, באמונה שלי, בחברים שלי ובהכל….
אליאנה אני מבינה אותך כל כך .. אני חווה את אותו דבר כמו שאת חווה … גם אני לא ישנה בלילות , וגם אני נכנסת לבלבולים ושגעונות, וכנראה עכשיו מסתבר לי שזה קורה בכל גיל :)
לעיתים קרובות קורה לי גם שהכל מסתדר ואז בשבריר שנייה מגיעה לי מחשבה שאני לא יודעת איך להתמודד איתה , אני מקווה שכל התקופה הזאת תוביל אותנו למקום הרבה יותר טוב ..