ואם…

ואם תוכלי להאיר את דרכי
ולראות את כל הטוב שבתוכי,
תוכלי לראות דבר קסום,
מכל פלאי העולם הוא רקום.

כי יש לך אותי, לבד.
אין עוד מישהו אחר.
שיכול יחדיו איתך,
את מר הגורל לשמר.

ולהחזיק את ידך,
בכל סיטואציה, בכל מצב.
ולהיות שם בשבילך,
כשמרכלים עלייך מאחורי הגב.

כי את תמיד לבד.
אין בשבילך עוד אף אחד,
שיתמוך, שיתן חיבוק ויגיד:
בטוב וברע- אני לצידך תמיד.

כי אנחנו סוג של יחד.
אף אחד בייננו לא יפריד.
עייני מסתכלות בעינייך.
לא נותר להן מה להגיד.

רק לבהות ולייחל ,
ולהפנים את ערכך.
ושתזכרי שלמרות הבדידות,
ליבי מחזיק אותך בכל משעול בדרכך.

וגם, גם כשהעולמות רחוקים רחוקים,
והדרך מייגעת ומלאת קשיים ואופקים,
אני אוהבת אותך כל כך וליבי יוצא אלייך,
ובחלומותי , ידי מחזיקות את ידייך.

ובכל יום ביומו, בצאת החמה,
כשרואה אני אותך ואת פלאייך,
ורק אני רחוק רחוק יושב לי על ענן
שכבר לעולם לא יזכה להתקרב אלייך,
ולחוש את מגע ידייך,
ולהסתכל בעינייך,
ורק להיזכר בימים ההם,
בחיבוקים ההם,
במבטים ההם,
וביום השישי ההוא ששינה את חייך.

ולמרות הקושי, ולמרות הגעגוע המתמיד והזועם,
מזיל אני דמעה של אושר מעייני .
ומודה לך אני אהובה, כל כל תפילותי בלב שלם,
שיום יבוא ותחזרי כמו בימים ההם להיות חלק מחיי.

~סוף~