אבודה-הקדמה

"קחי, תשתי. חם היום" אמר אורן לאשתו טלי שהייתה בהריון
מתקדם באותו הזמן.
"תודה" אמרה, ולגמה מהבקבוק שאורן הגיש לה.
"אם את מרגישה כאבים או לא מרגישה טוב תדווחי לי"
"אל תדאג…אם הסתדרנו כמה חודשים במצב הזה, עוד נסתדר
במהלך החודשים שנשארו"
אורן עבר אל מול אשתו, ירד לבטן הבולטת, החזיק אותה בשתי ידיו
ונישק נשיקה קטנה את הבטן.
שניהם המשיכו לטייל ברחבי בית אורן, קרוב להר הכרמל.
הם דברו האחד עם השנייה, על החיים, על הבן שייוולד..
לפתע, באמצע ההליכה, אורן ירד לאדמה, לקח אבן גדולה שלפני כן
שם לב אליה, והטיל אותה הרחק אל היער.
"מה אתה עושה, משוגע אחד.." אמרה טלי בזמן שצחקקה.
טלי שמעה שהאבן פגעה במשהו מוצק.
"שמעת את זה?"
"את מה?"
"האבן פגעה שמשהו. וזה לא היה באדמה"
"טלי…את סתם הוזה"
"בוא, אנחנו הולכים לבדוק את זה לרגע" אמרה טלי, בזמן
שהתקדמה צעד וחצי.
"בסוף נגלה שזה סתם חתול.." אמר אורן ברצינות, וניסה לרמוז לטלי
דרך הבעת פנים, שכדאי לוותר על החשדות..
שניהם החלו ללכת לעבר המקום בו פגעה האבן.
בדרך הם עקפו עצים, הורידו ענפים, דילגו על אבנים, ובין לבין אורן
עזר לטלי, שהרגישה מדי פעם שההליכה למקום קשה לה.
לאחר כמה מטרים הגיעו ליעד.
טלי, שעמדה מאחוריי אורן, לא הבינה למה הוא נעצר במקומו לאחר
שהגיעו למקום.
היא עקפה אותו, וגם היא-קפאה במקומה,
ולאחר כמה שניות שבהתה,
היא צרחה צרחה גדולה.