אהבה כפולה- פרק 23

תזכורת מהפרק הקודם:
-נקודת מבט של ליאם-
נשארנו שם מתחת לעץ, "אז מה חדש אצלך?" שאלתי "סתם…. אבא שלי החליט לבוא לבקר פתאום" היא אמרה "הוא הסביר למה הוא הלך?" שאלתי "לא כל כך, אני גם לא נתתי לו הזדמנות להסביר, מחר קבעתי איתו בבית קפה, ונדבר קצת, הוא יסביר לי הכל" היא אמרה "מה זאת אומרת לא נתת לו הזדמנות?" שאלתי "כשנכנסתי הוא רצה לתת לי חיבוק, אז דחפתי אותו ממני ואני גם קצת צעקתי פה ושם" היא אמרה ואני שתקתי "מה אתה שותק?" שאלה "לא סתם…אני חושב" אמרתי, והמשכנו סתם לדבר על נושאים אחרים, ובראש שלי עיניין אותי מה קרה לאליסון שפתאום היא צעקה על אבא שלה, כי היא לא הבן אדם הזה שצועק, או דוחף בכלל.

תחילת פרק 23:
-עדיין נקודת המבט של ליאם-
"אההה שכחתי.." אליסון קפצה פתאום, והוציאה מהתיק שלה קופסה משם, "מה זה?" שאלתי , היא הושיטה לכיווני את הקופסא ואמרה "תפתח ותראה" לקחתי את זה מהיד שלה, פתחתי וראיתי שם שתי שרשראות, אחת עם לב שצורתו מנעול והשנייה זו שרשרת של מפתח "מה זה?" שאלתי כשאני לא מבין "כשחגגנו חודש, לא יצא לי להביא לך את זה, אז עכשיו אני מביאה את זה בשביל שנינו" והיא הוסיפה "השרשרת עם הלב, היא מתארת את הלב שלי, שרק אחד מסוגל לגרום לי להיפתח אליו, וזה מישהו מיוחד, מישהו אחד במינו, כמו מנעול, שיש לו רק מפתח אחד טוב שפותח אותו, אז ככה זה, לי יהיה את השרשרת של הלב, כי זה הלב שלי ולך יהיה את המפתח, כי רק לך יש גישה אל הלב שלי" היא אמרה "עכשיו את גורמת לי להרגיש שלו השקעתי מספיק" אמרתי והרגשתי לא נעים, הרגשתי כאילו אני לא השקעתי "היי, ליאם, אתה השקעת, אתה הבאת אותנו לפה, אתה זה שעמד לפני כמה רגעים מולי עם דובי ענק בידיים שלו, אתה השקעת בענק, אם כבר אני אמורה להרגיש שלא השקעתי הרבה, אתה אירגנת את הערב המדהים הזה" היא אמרה "כן….אבל" התחלתי לומר ואליסון אמרה "אין אבל.." היא אמרה ושמה את האצבע שלה על הפה שלי "עכשיו אתה מרוכז בנו… בערב המהמם שארגנת לנו.." היא הוסיפה "אבל אליסון אני…." אמרתי ואליסון הפתיעה אותי בנשיקה קצרה וחייכה, חייכתי אליה בחזרה תפסתי אותה והמשכתי לנשק אותה, לאט לאט נשכבנו על השמיכת פיקניק, הכל כבר התחיל להתחמם ואליסון עצרה ואמרה "ליאם….חכה אני עדיין לא מוכנה" ואני עניתי "אוקיי, זה בסדר אני אחכה בשבילך כמה זמן שרק תצטרכי" אמרתי והסתכלתי על אליסון היא הסתכלה עליי גם, עינייה נצצו, אבל לא כמו שבדרך כלל, הן נצצו אחרת "אני אוהב אותך אליסון וויליאמס" אמרתי "אני אוהבת אותך ליאם אנדרסון" היא ענתה בחיוך והסמיקה.
נשכבנו על השמיכה והסתכלנו על השמיכה "אתה חושב ששם למעלה, הסבים שלנו מסתכלים עלינו?" היא שאלה "אני חושב שהם מסתלים ואפילו לא רק מסתכלים, הם מסתכלים בגאווה עלייך ועליי" עניתי "אתה חושב?" היא שאלה "אני לא חושב אני בטוח".

-נקודת מבט של אליסון-
כעבור יום…
חזרתי הביתה החלפתי מהר בגדים והתארגנתי מהר, "אליסון, אבא הגיע שמעתי את גיא צועק לי "אוקיי" עניתי, לקחתי את הטלפון מהשידה וירדתי למטה "היי אבא" אמרתי "יוצאים?" הוספתי ושאלתי "כן" אמר אבא ויצאנו החוצה לכיוון האוטו שלו, אחרי נסיעה של כמה דקות ספורות הגענו לבית קפה, התיישבנו בשולחן "אז…." אמרתי בתמיהה "אני רוצה להסביר לך אליסון, למה אני הלכתי למשך כמה חודשים" אבא אמר "אז תסביר…" אמרתי "אני הכנסתי את עצמי לצרות, זה היה בערב אחד אחרי העבודה, הלכתי עם עוד חברים מהעבודה לבר, ישבנו ושתינו, אחר כך גם שיחקנו פוקר, ושם הכל התחיל, הייתי שיכור ואני שיחקתי פוקר, הפסדתי למשפחה, אני מתכוון לנו הרבה כסף, אחר כך לקחתי הלוואה מהשוק השחור כדי שיהיה לנו את הכסף, אבל אז הסכום שהייתי צריך להביא להם ניהיה גדול וגדול יותר, אני ברחתי בניסיון שאוכל לתת לכם להתחיל חיים חדשים ואני…. אני הרווחתי את הכמות כסף שהייתי צריך בשביל השוק השחור, והכל בסדר עכשיו.
הנחתי שאתם כבר בסדר ושכלום לא יקרה לכם, אז חזרתי" אבא אמר והסביר הכל, אני לא ידעתי איך להגיב אני הייתי כל כך רעה אליו ולא נתתי לו הזדמנות להסביר את עצמו "אני מצטערת…" אמרתי בבושה, "זה בסדר" אבא אמר וקם לכיווני וחיבק אותי "העיקר שעכשיו הכל בסדר" הוא אמר תוך כדי שהוא חיבק אותי ומלטף את שערי כפי שהוא נהג לעשות כשהייתי קטנה.

יצאנו מהבית קפה ונסענו חזרה הביתה, פתחתי את הדלת ואמא הייתה בבית, "דניאל….." אמא אמרה והפילה את הצלחת שהייתה בידה "מזל טוב" גיא צעק מהסלון "אני חושבת שלשניכם יש על מה לדבר" אמרתי ודחפתי קלות את אבא לכיוונה של אמא שידברו והלכתי לסלון לקחתי את גיא ומשכתי אותו למעלה לחדר שלו, "נווו? דיברת עם אבא?" הוא שאל "כן, הוא הסביר לי הכל מה קרה, ולמה הוא עשה את זה, אני סלחתי לו.." אמרתי "אתה?" הוספתי

-נקודת מבט של ג'סיקה(אמא של אליסון וגיא)-
אליסון חזרה מאוחר מבית ספר, אבל היא לא הייתה לבד, הסתובבתי כדי לראות מי בא איתה, "דניאל" אמרתי והייתי המומה, אליסון דחפה אותי ואת דניאל שנדבר אבל לא היה לי על מה לדבר איתו, "ג'סי…" הוא אמר והחזיק לי את היד, "אנחנו יכולים לדבר?" הוא שאל, הורדתי את הכפפות(כפפות לשטיפת כלים) והתיישבנו בסלון "ג'סיקה אני אוהב אותך, ואני מצטער שעזבתי, ואני מצטער על הכל" הוא אמר אך לא יכל להסתכל לי בעיניים "דניאל, אני תמיד אסלח לך, אני אישתך ואחד הנדרים שהיו לי היה 'לאהוב אותך בכל מחיר ולסלוח לך בכל מצב' ואני מקיימת את הנדר שלי" אמרתי והסתכלתי על דניאל מרים את ראשו לאט לאט כלפיי "רגע… סתם שאלה, את חתמת על מסמך הגירושין?" הוא שאל מופתע "לא.. למה שאני אעשה דבר כזה?" שאלתי "סתם… הייתי בטוח שאת כן תעשי את זה, שאת כן תחתמי עליו, הייתי בטוח שאת שונאת אותי שאת אפילו תחתמי עליו אלף פעמים" הוא אמר "איך אני יכולה לשנוא אותך? אתה בעלי ואני אוהבת אותך בכל מחיר ואני אסלח לך בכל מצב" אמרתי וחיבקתי אותו, ראיתי מהצד את אליסון וגיא מציצים "בואו אני רואה אתכם" אמרתי ופתחתי את הידיים לחיבוק, אליסון וגיא היו ביני ובין דניאל "אז זה אומר שחזרנו להיות משפחה אחת גדולה?" אליסון שאלה ואני הסתכלתי על דניאל "כן" אני ודניאל אמרנו כשאנחנו מסתכלים אחד על השני ומחייכים, הוא הושיט לי את ידו, והושטתי לו גם את ידי, ראיתי על אליסון וגיא כמה שהם שמחים ומאושרים, זה היה כל כך כיף לראות אותם ככה, מאושרים ושמחים וזה גרם לי להיות עוד יותר שמחה.

-נקודת מבט של אליסון-
איזה כיף ההורים חזרו להיות יחד, ישר עליתי לחדר שלי והתקשרתי לליאם, רציתי לשתף אותו
~שיחת טלפון~
'לייייייאאאם'
'מהההה?'
'אתה לא מבין מה קרה!' אמרתי בתלהבות
'מה קרה?'
אתה תצטרך להיפגש איתי כדי לדעת מה קרה'
'אז את רוצה עוד חצי שעה בגינה שליד הבית שלי?'
'אוקיי, אני אגיע לשם עוד חצי שעה'
'אוקיי אני כבר מצפה לזה, אוהב אותך…'
'אוהבת אותך יותר' אמרתי ועשיתי קול של נשיקה
'זה לא אפשרי שאת תאהבי אותי יותר ממני, כי אני אוהב אותך הכי בעולם'
'אתה לא יכול לאהוב אותי יותר מהכמות שאני אוהבת אותך'
'אוקיי אז סיכמנו שאת אוהבת אותי יותר?'
'כן, טוב ביי אני אלך להתארגן'
'ביי ואני אוהב אותך יותר ממה שאת יודעת'
ניתקתי את השיחה בהרגשה כל כך טובה וכיפית, אני כל כך אוהבת אותו, הוא גורם לי להרגיש כל כך בטוחה ונאהבת. התחלתי להתארגן, לקחתי קבוצה קטנה מהשיער הקדמי שלי ועשיתי ממנו צמה קטנה ועם סיכה הדקתי את זה מאחורי הראש שלי, ליד העורף, לבשתי שמלה פרחונית כחולה, התאפרתי קצת נעלתי כפכפים כחולים ויצאתי לגינה "ביי אמא, ביי אבא אני נפגשת עם ליאם" אמרתי ויצאתי מהבית, וחשבתי לעצמי, כמה זמן לא אמרתי את המילה אבא, אני כל כך שמחה עכשיו, בגלל שאני נפגשת עם ליאם וגם בגלל שאבא עכשיו חזר, אחרי הליכה של עשר דקות ראיתי את ליאם מנופף לי לשלום, ישר התחלתי לרוץ לכיוונו וכשהתקרבתי אליו, קפצתי עליו בנשיקות, ליאם החזיק אותי, הייתי באוויר והרגליים שלי היו מלופפות סביב המותניים שלו, אחרי כמה דקות, הוא הוריד אותי למטה, הוא ניגב את השפתיים שלו ושאל בבלבול "בשביל מה זה היה?" ואני עניתי "אסור לי לנשק את חבר שלי?" וליאם אמר "מותר, אבל פשוט שאת בדרך כלל מנשקת אותי בדרך הרגילה ולא קופצת עליי ככה, בטח קרה משהו שאת מאד שמחה לגביו" ועניתי "לא קשור אני פשוט מאד אוהבת אותך, ואני מאד התגעגעתי אלייך" ליאם אמר "אוקיי" ונישק אותי קלות על השפתיים, אחר כך הוא לקח את היד שלי והוביל אותי לקצה של המגלשה, הוא התיישב ואני התיישבתי על הברכיים שלו והתחלתי לומר " אתה זוכר שאבא שלי חזר, ואחרי שאני ישבתי איתו בבית קפה הלכנו אלינו הביתה, ואמא שלי הייתה בבית, ואז הם היו צריכים לדבר, ובקיצור, אבא שלי חזר להיות איתנו בבית, והוא ואמא שלי השלימו וחזרו להיות בעל ואישה ואני כל כך שמחה עכשיו" אמרתי מתנשפת כי אמרתי הכל בנשימה אחת "אני כל שמח בשבילך עכשיו, כשאת שמחה אני שמח, כשאת עצובה אני עצוב אז עכשיו שימחת אותי עוד קצת" הוא אמר וליטף לי את הלחי וקירב את פני אליו והוא נישק אותי נשיקה חמה ונעימה, התנתקנו מהנשיקה, ושמתי את ידי על ידו שהייתה על הלחי שלי "אני אוהבת אותך בכל השפות שאני יודעת, I love you,te amo y Te quiero , seret leck , Je te aime, אני אוהבת אותך" צעקתי שכל העולם ישמע וחיבקתי אותו, הרגשתי כל כך חום ואהבה מליאם, אני כל כך שמחה שהוא איתי, הוא תומך בי כל הזמן, גם אם אני עצובה הוא מעודד אותי ומנסה לשמח ולהצחיק אותי, אני כל כך אוהבת אותו!
"אם אנחנו פה אולי נחזור להיות ילדים בני חמש?" ליאם שאל "יאללה, נחזור אחורה בזמן" אמרתי והתחלנו לשחק בגינה, עלינו למעלה לתחילת המגלשה, ליאם ישב מקדימה ואני התיישבתי מאחוריו וחיבקתי אותו והתגלשנו יחד, אחר כך היינו בנדנדה שהיא כמו מאזניים והיה כל כך כיף, והמשכנו ככה לשחק עד שהתעייפנו ונשכבנו על הדשא בגינה, מחזיקים ידיים, "אוי שכחתי את הז'קט שלי על המגלשה" אמרתי "אני הולכת וכבר חוזרת.." הלכתי למגלשה לקחתי את הז'קט שלי וחזרתי לליאם, הוא שכב על הדשא והוא עצם עיניים, התקרבתי אליו ואני ונישקתי אותו, אני הייתי בצד ההפוך ממנו, (זה היה משהו כמו נשיקת עטלף), הרגשתי את היד שלו על הראש שלי, התנתקנו הסתכלתי על ליאם וחייכתי וגם הוא חייך "אני רואה שחזרת" הוא אמר "כן, אני רואה גם שטעמת את זה קצת לא?!" שאלתי בציניות "לא טעמתי מספיק" הוא אמר והצמיד אותי לדשא, שתי ידי היו פרושות לצדדים, וליאם נישק אותי וצחקתי באמצע "מה את צוחקת" ליאם שאל כשהוא מתחיל לדגדג אותי התחלתי להתפתל ולצחוק כמו משוגעת, "ליאם" התחלתי לצעוק והוא עצר "מה?" הוא אמר וחזר לדגדג אותי "ליאם אתה יכול להפסיק כבר כואבת לי הבטן מרוב צחוק" אמרתי כשאני מנסה לדבר מבלי לצחוק "בתנאי אחד" הוא אמר "אעאה קלטתי אותך, אתה מתחיל להציב לי תנאים אתה?!" אמרתי "כן, אני מציב לך תנאים, בתנאי שאנחנו הולכים בחמישי שישי שבת למקום שאני ארגנתי לנו" הוא אמר והפסיק לדגדג אותי "אתה ארגנת לנו משהו לחמישי עד שבת?" אמרתי והייתי מופתעת, "כן, אני דיי רציתי שזה יהיה הפתעה שאחרי בית ספר ביום חמישי אני אקח אותך לשם, ואני כבר דיברתי עם אמא שלך, והיא הסכימה וכרגיל היא אמרה שלא נעשה שטויות, אז את תבואי איתי או שאת רוצה שאני אמשיך לדגדג אותך?" שאל "זאת בכלל לא שאלה, ברור שאני רוצה שתמשיך לדגדג אותי" אמרתי וראיתי עליו פרצוף נעלב, "ליאם זה היה בצחוק, אתה יודע את זה נכון?!" אמרתי וליאם שתק, "ליאם, אני מצטערת, זה היה בצחוק לא חשבתי שאתה תעלב מזה, אני ממש מצטערת" אמרתי וראיתי את ליאם מסתובב אליי צוחק "מה אתה צוחק?" שאלתי "הכל היה בצחוק, אני יודע שאת צחקת איתי, אני עבדתי עלייך, אבל לא בנוגע למה שתכננתי עבורנו, זה אמיתי, אז ביום חמישי אחרי בית ספר אני לוקח אותך לאיפה שתכננתי לקחת אותך" הוא אמר "לאן?" שאלתי "הפתעה" הוא אמר, הסתכלתי בשעון לראות מה השעה והשעה הייתה כבר אחת עשרה בערב "וואוו באמת היינו פה הרבה זמן?" שאלתי "כנראה.." הוא אמר והתרומם והושיט לי יד לעזור לי לקום, אבל כשקמתי לא הצלחתי לקום ואני נפלתי על הקרסול שלי….