היומן -חלק ה'

עברו שבועיים ואני עדיין בדילמות, לפתוח לא לפתוח? כדאי לא כדאי? מה יש שם? בכל זאת, זה רק כמה דפים… מה כבר יכול להיות שם, מה ילדה בגילה יכולה לכתוב? הסתכלתי עליו מבחוץ, על התאריך הזה…
24/6/83 מה זה אומר? תאריך מה של מה זה יכול להיות?
לעומת זאת התאריך השני קצת יותר דיבר אליי, 22/5/98 עם כל המסתורין שבדבר אני עדיין אוהבת את התאריך הזה, זהו יום ההולדת שלי… אבל מה הקשר שלו אליה? החלטתי לעשות עבודת חקר, נכנסתי לאינטרנט ובדקתי, הקשתי את שמה, את התאריכים, ואפילו קראתי כמה כתבות על יומנים למינהם.. אבל לא מצאתי שום דבר שיכל לעזור לי.
החלטתי לפתוח אותו… רון לא הגיעה והסקרנות אוכלת אותי מבפנים כבר.
פתחתי אותו.
היה כתוב שם בטוש שחור עבה "רון וייס" העברתי לדף הראשון הוא היה ריק, גם השני והשלישי היו כך… בעצם, גם הדפים שאחר כך, למעשה- היומן היה ריק מתוכן.
חוץ מהדף האחרון שהיה כתוב בו:
"המסע שלי נגמר, עכשיו שלך התחיל"… לא הבנתי את זה ממש, ונחרדתי קצת מהקטע שילדה כותבת משפטים אובדניים שכאלה.
בסוף היומן היה מקופל דף קרוע למחצה שבו הייתה מצויירת מפה של העיר בשחור לבן, מלבד הצבעים נטולי החיים האלו היה שרטוט בצבע אדום שהחווה על מסלול מסויים שמתחיל מאיזור המגורים שלי.
עניין אותי לדעת מה יש ביעד שמשורטט במפה… היה מצוייר שם שטח לבן וריק.. יצאתי לבדוק את זה.
לקחתי את הפלאפון הנייד עם שתייה ותיק שבו נמצא היומן ואמרתי לאמא שלי שאחזור יותר מאוחר, יצאתי מהשכונה והתחלתי לצעוד בקצב מתון לכיוון הרחובות המשורטטים במפה, למזלי אני מכירה את העיר פחות או יותר ככה שגם אם הייתי מרגישה נאבדת הייתי מוצאת את עצמי בשלב מסויים..
המשכתי ללכת לפי הסימנים, לקראת הסוף עברתי דרך חורשה שלא ידעתי בכלל שהייתה קיימת.. והגעתי לנקודת סיום, התחלתי לפחד… הנקודה הייתה בית העלמין.
הוצאתי את היומן והחלתי לדפדף בו.. חשבתי שאולי פספסתי משהו אבל שום דבר לא השתנה- היומן ריק.
התיישבתי בייאוש מחוץ לבית הקברות והכנסתי את המפה לתוך היומן בחזרה, כל עוד היה אור בחוץ הייתי מוכנה להישאר… היומן עם המפה בתוכו מונח על הרצפה ליידי ואני חושבת מה לעשות, מסתכלת על היומן שוב, ושוב מנסה לחשוב, לא היה לי שום רעיון הגיוני.
קירבתי אליי את היומן והוצאתי ממנו את המפה, פתחתי אותה ושמתי לב לשינוי שחל בה… השרטוט שהיה אדום (למיטב זכרוני הוא היה אדום!) הפך כחול ובמקום קווים ארוכים וישרים שמראים רחובות וסמטאות הקווים הפכו לקצרים וחדים ובינהם היו מרובעים אפורים…
היה נראה לי שהבנתי מה המפה הזו, ודווקא בגלל זה התחלתי לבכות.
לחשתי לעצמי: "אני לא מתעסקת עם המתים ואני לא מתכוונת ללכת להסתובב בבית קברות לבדי.."
התאריך השני כל כך סיקרן אותי, כל כך רציתי לדעת מה זה התאריך הזה… לא ידעתי אם הפחד מתעלה עליי או לא, היה בי דחף עז להיכנס ולברר, הכניסה לשם תתן לי כיוון וקצה אור על התמונה המעורפלת שנמצאת בתוכי.
אבל זה בית קברות, לא גן שעשועים… איך אני אסתדר שם?
התלבטתי אם להכנס או לא, החלטתי שכן, אמרתי "על החיים ועל המוות" ויצאתי לכיוון בית הקברות, הלכתי בין המצבות השונות, הן היו בגדלים שונים וחלקן אפילו בצורות שונות…
היה נדמה לי שהלכתי לאיבוד, ומסתבר שצדקתי… פשוט התיישבתי שם על הרצפה, שוב..
עד שלפתע ראיתי כלב קטן יושב ליד אחת המצבות ומסתכל עליי… התקרבתי אליו כי הוא לא היה נראה מזיק במיוחד וליטפתי אותו בעדינות, נראה דווקא שהוא נהנה מעצם הרעיון שמישהו מגיע לכאן ללטף אותו בתוך כל האווירה המתה ההיא שהייתה שם…
מרוב חוסר אונים הראיתי לו את המפה, כי היום הזה פשוט לא יכול היה להיות יותר מוזר ממה שהוא היה עד עכשיו.. הכלב הסתכל, ופשוט הוליך אותי לכיוון הנכון של השרטוטים שבמפה… כמו שאמרתי- מוזר יותר זה לא יכול להיות.
על המצבה היה חקוק השם "רון וייס" ואת התאריכים "24/6/83-22/5/98"… הצטמררתי.
תאריך הלידה שלי זהו תאריך הפטירה שלה, ואני דיברתי איתה…
היה חקוק שם עוד משהו, משפט שהיה נראה לי מוכר…"המסע שלי נגמר, עכשיו שלך התחיל" למעשה עכשיו גם הבנתי את המשפט הזה, אבל למה אני? מה אני קשורה? ואיך אני פגשתי אותה הרי היא מתה?!
שמעתי מאחוריי קול שאומר "אז הגעת" הסתובבתי וראיתי אותה עומדת למולי.
הכלב שהיה שם הסתכל עליי במבט חסר חשיבות ועבר להיעמד ליד רון… היא אמרה לו "תודה הוגו אתה יכול ללכת" והכלב פשוט הסתלק משם.
לא העזתי לדבר, הייתי המומה.. היא אמרה "את יכולה להחזיר לי את היומן שלי?" פשוט הבאתי לה אותו בלי לדבר, היא התיישבה על המצבה שלה עצמה, הסתכלה על הכריכה והחלה לנדנד את רגליה בהתלהבות….
"יש לך משהו לשאול אותי לפני שאני הולכת מכאן?"
הייתי המומה ועניתי באי רצון שאין לי.
ראיתי שמחשיך אז העפתי לרגע מבט בשעון כדי לראות מה השעה וכשחזרתי להסתכל עליה היא נעלמה, היא ויומן שלה…

וכך חלפה לה עוד שנה, למדתי מאז לא לדבר עם ילדות מוזרות ולא לשכוח את המפתח של הבית יותר…