איימי המכשפה-פרק א׳

״עוד 7 שניות יש לי יום-הולדת!״ צעקה איימי ברחבי הבית. אמה של איימי, מילי, חייכה. היא כבר למדה להתעלם מהדייקנות המופרזת של בתה. ״זה נהדר, מותק!״ צעקה מילי מהמטבח. ״עוד שלוש… שתיים… אחת… אני בת 11!!!״ מילי הביאה את עוגת השוקולד המקושטת, ועליה 12 נרות דולקים. ״ את יכולה לנשוף, חומד״ אמרה מילי, והיא אפילו לא גמרה להגיד לנשוף, והנרות כבר היו מכובים. איימי פערה את פיה הגדול לכדי חיוך מאושר. ״את יותר מדי מהירה בשבילי. רוצה פרוסת עוגה?״ שאלה מילי, ולא חיכתה לתשובה. היא חתכה לבתה פרוסה גדולה, וזאת אכלה אותה בהנאה. מילי הסתכלה על בתה. ״כמה שאת דומה לאבא שלך. גם הוא היה מהיר מדי. קיבלת את העיניים שלו. חבל שהוא כבר לא איתנו…״ מילי לא יכלה לשכוח לעולם את בעלה, שמת בתאונת דרכים יום לפני הולדתה של איימי. את הדממה קטע הקול של המכתבים המוכנסים דרך החריץ ונופלים על הרצפה. ״כרגיל, הדואר מאחר. אני אביא אותו, אמא״ אמרה איימי ורצה אל הדואר. משום מה, הדואר היה תמיד מגיע אליהן באיחור. ״פירסומת, פירסומת, פירסומת… לא פירסומת!״ איימי השאירה את הפירסומות למכון ספא, מסעדת גורמה, טלוויזיות וקניון חדש על רצפת הפרוזדור ורצה לסלון. היא הושיטה את המכתב לאמה. ״לכבוד הגברת א. ר. גרינברג, לונדון, רחוב ויקטוריה 17, הקומה השנייה, החדר הכי קרוב למדרגות? מי שולח כאלו מכתבים?״ שאלה מילי והפכה את המעטפה. ״בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות? מה אלה השטויות האלה?״ שאלה מילי. ״ נגלה רק אם נפתח…״ אמרה איימי בחיוך. היא הוציאה פיסת נייר והחלה להקריא:
״מיס גרינברג היקרה,
אנו שמחים להודיעך שנשמר עבורך מקום בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.
מצורפת בזאת רשימת הספרים והציוד הנחוץ.
שנת הליומדים מתחילה ב-1 בספטמבר. אנא שלחי ינשופך לא מאוחר מה-31 ביולי.
בכבוד רב,
נוויל לונגבוטום, סגן המנהל

מה?!?!״