היומן -חלק ג'

"אז… את באה לפה הרבה?" במקום לצחוק עליי ולהגיד לי עד כמה אני נשמעת כמו גבר נואש שמשתמש בשיטות ישנות היא עוד עונה לי "אממ כבר לא, פעם הייתי נמצאת כאן יותר".
עניתי לה שחבל, שהיא ממש חמודה ושהייתי ממש שמחה להחליף את כל החברות הלא יוצלחות שיש לי – בה.
היא אמרה לי "זה ממש מחמיא לי", אמרתי לה שזה היה התכנון שלי…
אם לדבר בכנות השיחה לא ממש התפתחה משום כיוון לשום כיוון אז החלטתי לקחת יוזמה ולהעלות נושא.
"המחברת הזאת שלך… אהה סליחה, היומן הזה… הוא איתך?"
-"כן, הוא תמיד נמצא איתי".
חשבתי שהיא תבין את הרמז ותתן לי לראות אותו… אבל כמו כל נקבה (פמניסטית) במדינת ישראל, אני צריכה לעשות הכל בעצמי, ולכן ביקשתי בעצמי.
"תוכלי לתת לי להסתכל עליו?"
היא נעצה בי במט בוחן, ואמרתי לה שאני לא אפתח אותו (אפילו שבתוך תוכי נאכלתי מרוב סקרנות) אלא רק אסתכל מבחוץ.
היא הסכימה.
הסתכלתי על הכריכה הורודה ואז שמתי לב שהיא ניסתה לצבוע אותה בצבע שחור… בתחילת היומן היו את המספרים 24,6,83 ובסוף היומן היו את המספרים 98,22,5…
רציתי לשאול אותה מה אומרים המספרים האלו אבל עוד לפני שהספקתי לשאול היא ענתה לי.
"אלו תאריכים".
אוקיי. יש לי עוד פיסת מידע על הילדה המוזרה, היא לא ממש אוהבת להחליף סגנון לבוש, היא יפה, יש בה משהו מוזר, אף אחד לא מכיר אותה מהאיזור, ו..יש לה משהו עם התאריכים האלו… אבל מה?! חודש עבר מאז ראיתי אותה בפעם הקודמת ושום כלום, שום סימן… אני לא יודעת עליה כלום חוץ מכמה דברים ממש ממש שוליים, טוב זה לא משנה לי… זה נחמד סתם ככה לשבת על הספסל הזה ולדבר עם ילדה שיצא לי להפגש איתה משהו כמו שלוש פעמים.
"תגידי סיוון… יוצא לך לשקוע במחשבות לעיתים קרובות כשאת עם אנשים?"
-"אה יואו אני מצטערת…" עניתי לה עדין יחסית לילדה שהרגע קרעה לי את חוט המחשבה.
היא הסתכלה עליי במבט אצילי ואמרה לי שזה בסדר.
"אני יכולה אותו בחזרה?"
מרוב חשיבה לא שמתי לב שאני עדיין מחזיקה את היומן.
"וואו, כן, אני לא יודעת מה נסגר איתי רון.. אני מצטערת, קחי אותו".
ושוב, עם העיניים היפות האלה שלה היא הסתכלה עליי ואמרה "זה בסדר".
אחרי שהייתה ביננו שתיקה מביכה של כמה שניות היא אמרה שהיא חייבת ללכת.
שאלתי אותה אם נתראה שוב, היא אמרה שהיא לא בטוחה לגבי זה והיא מקווה שכן.
"ביי רון, להתראות".