מבט מגן עדן -או- נטלי בעולם הספרים
פרק 1:
הברה אחת. מילה אחת. משפט אחד.
אז למה כלכך קשה להגיד את זה?
למה הוא לא אומר אותו ודי?
וכל זה על משפט. משפט אחד.
אני אוהבת אותך
אני אוהבת אותך.
זהו.
אווווווף , כלום לא יוצא לי מהפה.
אני רק רוקדת איתו.
סלואו.
זה דווקא נעים.
בשקט.
אני מרגישה כאילו רק שנינו כאן.
אני וגל.
גל ואני.
לבד.
הוא הולך להביא פונץ׳. לי ולו.
אני פתאום מרגישה כבדה.
מסתכלת סביב.
כולם מסתכלים עלי בדאגה.
פתאום אני רואה את עצמי שוכבת.
למה אני לא מרגישה כלום?
הוא רץ אלי.
שתי הכוסות נופלות מידיו ונשברות.
הוא מטלטל אותי בחזקה.
הוא צורח אלי, בדאגה: " דני! דניאלי! קומי, חמודה שלי! קומי!!!!!!! למה היא לא עונה?!? אני מתקשר.. אימא.. אני מתקשר לאמבולנס!!!!!! עכשיו!!"
אני רואה, כאילו מלמעלה, אנשים לא מוכרים לוקחים אותי באלונקה.
הוא בוכה.
אני רק רוצה לצרוח לו.
שאני בסדר.
פותחת את הפה. אני לא מצליחה לצרוח. לצעוק, אוי לא..
פתאום אני מבינה.
אני……… מתה.
תגובות (0)