סודות | 3

ישבתי על המיטה, מוקפת בגדים. טליה עמדה מול הארון פתוח ובחנה שוב ושוב את הבגדים שנותרו בו. מדי פעם שלפה איזו שמלה או חצאית ונופפה בה מולי, ואז זרקה אותה על המיטה בכתפיים שחוחות כשפסלתי אותה. "את רוצה ללכת לסרט בג'ינס וטי-שרט?"
קמתי מהמיטה ונעמדתי לידה. "כן!" משכתי מידה שמלה והעפתי אותה אל המיטה. "זה לא דייט," אמרתי ופשפשתי בארון, עד ששלפתי חולצה ארוכת שרוולים דקה. תחבתי את ראשי בפתח הראש ולבשתי אותה על הגופייה הדקיקה והקצרה שעליי. טליה הנידה בראשה. "את פשוט לא מבינה."
"הוא אמר לך משהו בנושא?" שאלתי אותה והוצאתי מהארון מכנסי ג'ינס ארוכים בצבע בהיר. היא הנידה בראשה ושילבה את ידיה על חזה. "יופי," אמרתי והתיישבתי על קצה המיטה, משחילה את רגלי במכנסיים. "רואה? שום דבר מיוחד." נעמדתי וקפצתי במקומי כדי להעלות את הג'ינס בקושי על ישבני וירכיי. "רק יציאה ידידותית. כאילו לא יצאנו איתו כבר לסרט."
"אבל תמיד היינו יוצאים שלושתנו," אמרה והתיישבה על המיטה.
"לא נכון," אמרתי ותחבתי את רגליי לנעלי האולסטאר האהובות עלי. "היו כמה פעמים שיצאתם רק שניכם. לבד. אמרתי על זה משהו?"
"תגידי מה שאת רוצה ותכחישי כמה שאת רוצה," אמרה טליה. "אני יודעת מה אני רואה. רק תעשי לי טובה, אם הוא ינסה לנשק אותך, אל תייבשי אותו, כי אחר כך אני אסבול את היללות שלו."
נעצתי בה מבט מרוגז. היא הרימה את ידיה בכניעה מעושה. "אוקיי, אוקיי." היא העבירה את אצבעותיה מעל פיה בצורת רכיסה. "שותקת."
"יופי," אמרתי. הנייד שלי צלצל כשנכנסה הודעה מגברי, שהודיע לי שהוא כבר כאן. נעצרתי לשנייה מול המראה בדרכי החוצה, מעבירה יד על שערי החום ומוודאת שהוא נראה לפחות במצב נסבל עד סביר. טליה ירדה אחרי במדרגות, וכשיצאנו מהשער אל הרחוב היא נפנפה אל גברי.
הוא הוריד את הקסדה שלו, ושיערו הג'ינג'י היה חיוור לאור מנורת הרחוב. הוא חייך לעברה כשהיא נעצרה לידו. "מקנאה שאת לא נוסעת איתי על האופנוע?"
"מי צריך אותך?" אמרה ודחפה אותו בכתפו. "מי ישמע, לנסוע איתך על אופנוע לקולנוע. חוויה."
"פעם אחרת," אמר וקרץ לה. היא מלמלה לעצמה איזו קללה ושילבה את ידיה על האופנוע. גברי הגיש לי את הקסדה הנוספת והתיישבתי מאחוריו. שמתי על ראשי את הקסדה ואחזתי במותניו של גברי. הרגשתי את גבו מצטמרר לרגע, והבטתי בו מאחור. הוא זרק לעברי חצי חיוך ושם את קסדתו. "דסבידניה, טלינצ'קה," אמר לעבר טליה והחל לנסוע. הצמדתי את ידיי סביבו חזק יותר
ככל שהאיץ את המהירות. נסענו בכביש הראשי בשתיקה, כשהרוח על ידיי החשופות, המלופפות סביב גברי. הבחנתי בניחוח בושם עדין שנדף ממנו, והתחלתי לחשוב על מה שטליה אמרה. התעוררתי מהרהוריי כשהרגשתי את ידו של גברי על ידי, ושמתי לב שנעצרנו. האור האדום של הרמזור זהר מולנו. "תמיד ידעתי ששווה לי ולטליה להחזיק בידיד בן 17 עם אופנוע," אמרתי. "אתה מאוד שימושי."
"מסיע אתכן בסטייל, מכיר לכן בנים מהנבחרת, מממן לכן כרטיסים לקולנוע. אתן חיות טוב, אתן."
"אתה לא מממן לנו כרטיסים," אמרתי. "אתה לא עד כדי כך נדיב. פשוט חבל לך לבזבז אותם אחרי שהדייטים שלך הבריזו."
"אוי תסתמי," אמר והתחיל לנסוע כשהרמזור התחלף לירוק. הצלחתי לראות שמץ של חיוך מבעד לקסדה שלו לפני שהסב את ראשו להסתכל על הכביש. הוא חנה את האופנוע בקרוב לפתח הקולנוע, סמוך למנורת רחוב שהאירה על החנייה הרחבה וכיבה את המנוע. ירדתי מהאופנוע והוא אחרי, כשהורדתי מעלי את הקסדה המחניקה וחשפתי את פני אל אוויר הסתיו הקריר.
הוא הכניס את שתי הקסדות מתחת למושב ותחב את המפתחות בכיס הג'ינס שלו. הוא הושיט את ידו כמו ג'נטלמן. "אפשר ללוות אותך לקופות?" שאל בחיוך. שילבתי את זרועי בזרועו. "רצוי אפילו," השבתי בטון רשמי מעושה והתחלתי ללכת לצידו.
"אולי אני פשוט אפסיק לנסות את מזלי עם השכנות שלי ואתחיל להזמין אותך לסרטים?" אמר והושיט את שני הכרטיסים לשומר. "את משלבת זרועות נהדר," אמר והביט על זרועותינו השלובות. השומר החזיר את הכרטיסים לגברי שכבר התקדם לכיוון קופות האוכל. "מתי הסרט מתחיל?" שאלתי כשנעצרנו בסוף אחד התורים. גברי הציץ בשעון שענד על מפרק ידו השמאלית. "עשר דקות," אמר. הטלפון שלו צלצל והוא שלף אותו מהכיס האחורי של מכנסיו. "אמא שלי," אמר אחרי שהסתכל על הצד. "תזמיני בינתיים," אמר וענה לשיחה כשהוא מתרחק מהתור. הבטתי בו זמן מה כשהוא הסתובב במקומו ודיבר בטלפון. אחר כך הסתובבתי עם הפנים לכיוון הקופה, משעינה את ידי על החבל האדום שסידר את התורים משניי הצדדים. כשהגיע תורי, הרגשתי מגע קל על הכתף. "פופקורן גדול, גברי?" שאלתי, מסתובבת, מופתעת לראות את דן מולי, לא גברי. הוא הרים את ידו בתנועת שלום קלה והוריד אותה כשהמוכר כחכח בגרונו מאחורי. "כן, בבקשה?"
סובבתי את ראשי אל המוכר. "פופקורן ענק ושניים קולה גדול." המוכר עזב את העמדה אל מכונת הפופקורן שמאחוריו והתחיל להעמיס את הדלי הענק. חזרתי אל דן. "היי," חייכתי.
הוא העביר את ידו בשיערו. "ראיתי אותך מרחוק, אז… באתי להגיד שלום."
חייכתי חיוך אווילי. "אז שלום." אני. כל כך. מטומטמת.
הוא חייך. "שלום."
עמדנו זה מול זו, שותקים. ניערתי מעלי את התחושה המהפנטת של לבהות בדן. "אממ, אתה כאן לבד?"
"לא," אמר והסתובב לאחור. עקבתי אחר מבטו, שעקב אחרי בלונדינית גבוהה ובעלת גזרה דקה ומושלמת שישבה על אחת הכורסאות האדומות-מבריקות של הקולנוע והתעסקה בטלפון שלה. "עם חברה שלי."
"אה, חברה," אמרתי, מרגישה הדהוד מוזר בבטן שלי. אני מרגישה אכזבה?
הוצאתי שטר של מאה מהארנק שלי ושילמתי למוכר, אחרי שהניח את שתי הכוסות הגדולות והדלי הענקי של הפופקורן על הדלפק. "ואת?" שאל דן, תוחב את ידיו לכיסיו.
"אני – "
"מה קורה, אחי?" גברי הנחית מכה ידידותית על כתפו של דן. זקפתי גבה בפליאה כשדן חייך לעברו חיוך חברי רחב וטפח על שכמו של גברי כתגובה. גברי הריץ את מבטו ביני לבינו. "אתם מכירים?"
"כן," אמר דן, מביט בי בחצי חיוך מבולבל. "אני ה – "
"בן של החבר של אמא שלי," עניתי, מביטה בו ואז בגברי. גברי לקח מהדלפק את העודף שלי והעביר אותו בזהירות לידי, נזהר שאף שקל לא ייפול. אחר כך לקח את הפופקורן והתחיל ללכת לכיוון האולם שבו מוקרן הסרט שלנו. לקחתי בזריזות את שתי כוסות הקולה והלכתי אחריהם, נזהרת שכלום לא יישפך.
"מה, מאיפה אתם מכירים?" שאלתי כשנעצרנו בכניסה לאולם. גברי הרכין את ראשי ולגם מקש אחת הכוסות שהחזקתי.
"אנחנו ביחד בנבחרת," אמר גברי והקפיץ לפיו פופקורן אחד.
"של הכדורסל?" אמרתי בקול גבוה יותר ממה שהתכוונתי.
דן הנהן, ואז זרק מבט לאחור, אל עבר החברה שלו, שעדיין ישבה על הכורסה, רק שעכשיו הסתכלה עלינו. "טוב, אני חייב לזוז." הוא טפח שוב על כפתו של גברי. "נראה אותך באימון," אמר לו ואז נופף אלי, הסתובב ומיהר אל חברתו. הבטתי בדמותו המתרחקת, עד שנפגש עם חברתו שכבר עמדה, וחיבק את גבה כשהם התקדמו אל כיוון היציאה.
"עכשיו אני בטוח באה למשחק," אמרתי, מקפיצה פופקורן לפה ונכנסת אל האולם. "אחלה," מלמל לעצמו גברי בטון עם שמץ של מרירות והלך בעקבותיי.

"אני לא מאמינה שאתה מכיר אותו!" הלכנו במסדרון שמוביל מהאולם בחזרה לרחבת הקולנוע, מחסלים את שאריות הפופקורן שנשארו אחרי הסרט.
"אני לא מבין מה את כל כך התלהבת ממנו," אמר וזרק את הדלי הריק בפח שלפנו על פניו. "הייתי בטוח שהטעם שלך יותר.. אנין."
"אנין אבא שלך," אמרתי וניגבתי את הידיים המעט שמנוניות שלי על הג'ינס. "אתה סתם אומר את זה כי אתה מקנא."
גברי זקף גבה. "מה יש לי לקנא בו?"
הבטתי בו, מנסה לחפש תשובה. גברי עשה לעברי פרצוף מוכיח כשהתעכבתי בנתינת דוגמה. "יש, יש," אמרתי לבסוף, כשלא מצאתי אחת. גברי חייך חיוך זחוח שמרוצה מעצמו.
"במילא לא היה הולך לכם," אמר ושיחק בידו עם המפתחות, כשהוא מקפיץ אותן שוב ושוב.
"סליחה, למה לא?" שאלתי בטון נעלב. נעצרתי ופרשתי את ידיי לצדדים. "מה רע בי?"
גברי הסתובב והביט בי, מלמטה למעלה. העיניים שלו ברקו כשהביט בפניי, אבל הטון שלו נשאר רגיל, ללא שינוי שהעיד על מה שעיניו שידרו. "שום דבר טרגי," אמר. עוויתי את פי.
"פשוט אם היופי שלו סנוור אותך ולא שמת לב, חיכתה לו חברה מאחורה," אמר והמשיך ללכת לכיוון האופנוע. הגברתי את קצב צעדיי כדי לנסות להשיג את צעדיו הגדולים של רגליו הארוכות. "תעשה לי טובה," אמרתי והיכיתי את זרועו. "לא זכור לי שהפריע לך במיוחד להיות עם דנה ולצאת בו זמנית עם נוי."
הוא נעצר לשנייה והרים את כף ידו מולי. "סליחה, אל תשווי אותו אלי," אמר והמשיך ללכת.
גלגלתי עיניים והמשכתי ללכת לצדו. "אתה כזה מלא אגו וקנאה," אמרתי. הגענו לאופנוע ונטלתי את הקסדה שגברי הגיש לי. "פשוט תודה בזה!"
גברי שם את קסדתו והתיישב על האופנוע, מתעלם ממני. התיישבתי מאחוריו וליפפתי את ידיי סביבו. "תודה!"
"לא מודה."
"אל תודה," אמרתי. הוא התניע את האופנוע. "כשטליה תראה אותו במשחק ואני אגיד לה: 'הי, זה הבן של החבר של אמא שלי, והי, גברי אמר שהוא יותר שווה ממנו!' אז תצטער שלא הודית," אמרתי. גברי רק הניד בראשו כששמץ של צחקוק בוקע מפיו והתחיל לנסוע.