קרוסאובר – פרק 7

"אני רעב… רעב מאוד…" זמזמם לו גרמניה.
"גרמניה! די! אתה לא קולט שגם אנחנו רעבים! זה לא יעזור אם כל הזמן תדבר על זה!" מחה לוקאס.
"אני כל כך רעב." מלמל טום. הוא בהה בפרל, כדי לבדוק האם היא תאשים אותו שוב בכך שהוא כביכול קרא לה שמנה.
"מה דעתכם לאכול את ארצות הברית?" הציע ג'ייקוב.
"זה יהיה נחמד." אמר טום.
"קראת לי שמנה?!" שאלה פרל בתדהמה. "אני לא מאמינה על הבחור הזה!"
"שינוי תוכנית." אמר טום. "תהרגו אותי וזהו!"

"אוקיי, הפעם אנחנו עושים את זה, ועושים את זה טוב." אמר סהר.
"לא." אמר תומר. "אני חייב לבדוק רגע משהו."
הוא השתמש באצבעות שלו כדי לפתוח את העין של יוון. הוא פקח אותה, ואז תומר עזב והיא נסגרה.
"אוקיי, לקפוץ?" שאל סהר.
ברגע ששניהם עמדו לקפוץ על יוון, לפתע הוא שלח בוקס ושניהם נפלו על הרצפה.

"אח גדול, אני מרגיש כאילו כולם בבית כועסים עלי!" קרא ארה"ב, בזמן שנסטיריו רוטטים ממק-להרטיט-את-הסנטר-השבע-מאות-שלושים-וארבע-שלך.
"מה אמרת, כורסא?" שאל האח הגדול.
"תודה, אח גדול." אמר ארצות הברית ויצא מהחדר של האח הגדול.

"אוקיי. אני חושב על משהו, ואתם תנחשו מה זה." אמר תומאס לאמה, ירדן וקיילה שישבו על הספה לידו.
"שוויץ?" שאלה אמה.
"יפה!" קרא תומאס. "עכשיו תורך."
"אוקיי, חשבתי." אמרה אמה.
"את חושבת על עטים כחולים." אמר תומאס בזריזות.
"איך ידעת?!" שאלה אמה.
"זה לא שחיטטתי לך במחשבות…" אמר תומאס.
"אוקיי, עכשיו תור ירדן!" אמרה קיילה.
"אני חושבת על משהו…" אמרה ירדן.
"זה מתחיל באות א'?" שאלה קיילה.
"מאיפה אני יודעת, אני דיסלקטית!" קראה ירדן.
"אתן זוכרות שפעם, בכל יום ראשון, היה עובר רוכל עם עגלה מלאה בדיסלקטים, ואני הייתי יורדת עם דלי וקונה ממנו דיסלקטים כדי שיהיה לנו לכל השבוע?" שאלה כרמית.

המשך יבוא.